Local חדשות
פטיש בית משפט
צילום: clipart

בית המשפט הרשיע את השוטרים מנהריה

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע ארבעה שוטרים ממשטרת נהריה בעבירות של היזק בחומר נפץ, עבירות נשק, מרמה והפרת אמונים, לאחר שניסו לפגוע בעבריין מיכאל מור. השופטים: אי עשייה מספקת של רשויות האכיפה לשמר את שלטון החוק בנהריה היה בין הגורמים שתרמו לביצוע העבירות על ידי הנאשמים

הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים כמאל סעב וריבי למלשטריך-לטר, הרשיע הבוקר (שני) פה אחד קצין משטרה ושלושה בלשים בעבירות של היזק בחומר נפץ, עבירות בנשק ומרמה והפרת אמונים. בית המשפט זיכה ברוב דעות אזרח שהיה מעורב בפרשה זוכה .

מתוך הכרעת הדין עולה כי הנאשמים, שירתו כשוטרים במשטרת ישראל ונאשם 5 אזרח, שרכש ידע בפירוטכניקה ובהפעלת זיקוקים ובפרקי זמן שונים שימש כמתנדב במשטרת ישראל.

ב- 10.10.06 הושלך רימון רסס על ידי גורמים עבריינים בנהריה לעבר ביתו של אחד השוטרים . אז, על פי כתב האישום, גמלה בלבם של הנאשמים כולם ההחלטה לפעול נגד הגורמים העבריינים באמצעות הנחת מטעני חבלה.

ב- 22.10.06 לפנות בוקר התפוצץ מטען חבלה שהונח על אדן חלון ביתו של תושב נהריה וגרם נזק למבנה. מטען חבלה אחר שהונח מתחת לרכבו של מיכאל מור, המוגדר על ידי משטרת ישראל כראש ארגון פשע בנהריה, נתגלה מבעוד מועד, ופוצץ בפיצוץ מבוקר על ידי חבלני משטרה.

בתחילה, לא העלתה חקירת משטרת ישראל דבר באשר לזהות מניחי מטעני החבלה. אך כשנה לאחר אירועים, סיפר איש משטרה לשעבר שהיה עצור בגין חשד למעורבות בפלילים בעניין אחר, לחוקריו את מה ששמע, לדבריו, מפי אחד הנאשמים ולפיו האחרון יחד עם שוטרים נוספים הניחו יחדיו את מטעני החבלה.

המידע שנמסר הוביל למעצר הנאשמים, שהכחישו תחילה כל מעורבות בהנחת מטעני הנפץ. אחד מהשוטרים שנעצרו הפליל בחקירתו את חבריו ונחתם עמו הסכם "עד מדינה".

הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום וציינו כי אירוע השלכת הרימון על בית השוטר היה אחד מתוך עשרות אירועים אלימים שבוצעו על ידי אותם "גורמים עבריינים", במשך כ- 8 שנים ושכללו פגיעות וניסיונות לפגוע בשוטרים ובני משפחותיהם, בראש עיריית נהריה ובבנו וכן בעדי תביעה שאמורים היו להעיד נגדם. עוד טענו כי למרות הסיכון הממשי שנשקף לנאשמים ובני משפחותיהם לא הקדישו גורמי הפיקוד במשטרת ישראל במלחמה באותם גורמים עבריינים את המשאבים וכוח האדם הראויים.

הנאשם 5 טען כי לא היה שותף בתכנית וסבר שהנאשמים פועלים במסגרת תפקידם כאנשי חוק. כן טען כי אין לו כל ידע ו/או ניסיון לעניין מטעני חבלה ולא יעץ לאיש בעניין זה.

השופט אלרון דחה את גרסת הנאשמים לפיה הם פעלו מתוך הגנה עצמית וציין כי קיים חוסר התאמה בין המניע לו טענו, דהיינו, התגוננות בפני אלו שסיכנו לטענתם את חייהם ובין האמצעי בו החליטו לנקוט – הטמנת "התקן פירוטכני" שבכוחו "לעשות רעש בלבד". מתוך הכרעת הדין: "והרי גרסת הנאשמים משולה להתגוננות בפני נמר על ידי משיכה בזנבו".

השופט הדגיש בדבריו כי: "אין להטיל דופי באנשי משטרת ישראל, שעושים מלאכתם נאמנה, בשקידה ותוך סיכון עצמי. אולם, נשגב מבינתי כיצד למעלה משש שנים הטילו גורמים עבריינים את חיתתם על עיר שלמה, מבלי להירתע מלתקוף את גורמי אכיפת החוק עצמם בנשק חם, ומבלי שאיש מהם, נכון להיום, נתן על כך את הדין. מבלי לגרוע מהאמון המלא שבית המשפט רוחש, כמובן, לאנשי רשויות האכיפה, על פניו, מצב דברים זה אינו מתקבל על הדעת ואינו עולה בקנה אחד עם התפקוד המצופה מרשויות החוק במדינה מתוקנת. כל האמור לעיל הובילו אותי למסקנה, כי אי עשייה מספקת של רשויות האכיפה לשמר את שלטון החוק בנהריה היה בין הגורמים שתרמו לביצוע העבירות על ידי הנאשמים, אשר למעשה נטלו את החוק לידיהם.

"אלא שאין בתרומה זו בכדי להצדיק ביטול האישום. על אף האמור לעיל, באשר לאותו כשל מערכתי שהתבטא בהמשך התרחשותם של מספר רב של אירועים פליליים כנגד אנשי ציבור ואנשי משטרה, מסקנתי הינה כי ניהול ההליך נגד הנאשמים עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק והגינות משפטית כנדרש בחוק, ולכן לא עומדת "הגנה מן הצדק" לנאשמים".

השופטת למלשטריך- לטר הצטרפה לתוצאת הכרעת הדין לעניין נאשמים 1-4 לדעת השופט אלרון. עוד הבהירה כי "המצוקה הקשה שחשו השוטרים נוגעת ללב כולנו, אך אין בה כדי להצדיק סולם חוק פרטי, השונה מזה המחייב את החברה כולה. בית המשפט, האמון על שמירת החוק , והשוויון בפני החוק, אינו יכול לתמוך בסולמות חוק פרטיים". עם זאת השופטת למלשטריך- לטר הסתייגה מהקביעה בהכרעת הדין של השופט אלרון כי המניע לפעולת השוטרים היה נקמה, בבחינת תשלום לעושה רע, כרשעתו.