Local העיר שלי
הנשיא ריבלין מדליק נרות חנוכה בעוטף עזה, 2014
הנשיא ריבלין מדליק נר חנוכה בניצן
צילום: מארק ניימן/ לע"מ

"מכם, תושבי הגוש, למדתי ציונות מהי"

נשיא המדינה ראובן ריבלין, הדליק נר חנוכה יחד עם מפוני גוש קטיף ביישוב ניצן (מועצה אזורית חוף אשקלון)

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, הדליק אמש (ראשון) נר שישי של חנוכה יחד עם מפוני גוש קטיף ביישוב ניצן (חוף אשקלון). הנשיא ערך סיור במרכז המבקרים להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון שם חזה במיצגים המרגשים ובחן את התערוכה המרשימה. לאחר הסיור, השתתף הנשיא באירוע הדלקת נר שישי של חנוכה עם תושבי ניצן. הנשיא הדליק נרות לצד אנשי הישוב: נטע מלכא, בין הילדים הראשונים שנולדו בניצן אחרי הפינוי, טל בכר, צעיר לקראת גיוס תושב ניצן, גבריאל המר בן ה-13 מקהילת בני מנשה, שיראל לוטטי אחות החייל ישראל לוטטי ז"ל נהרג בגוש קטיף והאם השכולה פנינה בריגה, אמו של הקצין עדי בריגה ז"ל שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן".

בתום הדלקת הנרות נשא נשיא המדינה דברים בפני באי האירוע ואמר: "למרות הזמן שחלף, לבי עדין כואב כאשר אני נזכר בגוש-קטיף, על שלל אנשיו. נשים וגברים, בני נוער, ילדות וילדים. אני עצוב, כאשר אני נזכר בגוש-קטיף על יישוביו שוקקי החיים, בתי-הכנסת מלאי המתפללים, גני-הילדים, מתקני הספורט, החממות הפורחות, וכן, גם חלקות הקברים של בניו ובנותיו, שבקשו להיטמן בו למנוחת עולמים. עולם שלם של התיישבות, עשיה, הגשמה ובנייה חרב לנגד עיננו, ואנחנו עמדנו שם, והבטנו כלא מאמינים. מותר לנו לחלק על תוצאות הגרוש מגוש-קטיף. אבל המחזה הנורא של בני עמנו, היוצאים לגלות בארצם ומפונים מביתם, היה קשה לכל מי שראה אותו, ולקח בו חלק. מפנים ומפונים בכו אחד בזרועות השני. חיילים ותושבים עמדו אחד מול השני, ביחד עם השני, כשבלבם גמלו לעשות הכל, כדי שמדינת ישראל לא תדרדר לאלימות פנימית, 'יד איש באחיו'.

"מכם, תושבי הגוש, למדתי ציונות מהי. מהי ציונות שנות אלפים. וכיצד היא יכולה להתחדש, גם אחרי טראומה גדולה. למדתי, שהנוער שפונה על ידי חיילי צה"ל עשה עבודה פנימית קשה כדי לא לשמור להם טינה. הוא ידע להפריד, בין מדינת- ישראל לממשלת-ישראל. בין הפוליטיקה, המדינאות, והערכים המוחלטים בהם לא נוגעים. למרות האיומים והחששות, בני גוש-קטיף, רואים עצמם כחלק בלתי נפרד ממדינת-ישראל; נושאים בלבם תפלה לשלום המדינה, מתגייסים למיטב היחידות, ולוקחים חלק בהצעדת מדינת-ישראל אל עבר עתיד בטוח ואיתן. בסבב המערכה האחרון בדרום, מצאתם את עצמכם, בני גוש-קטיף, בסיטואציה רגשית מרכבת. כמו רבים מתושבי מדינת-ישראל, ספגתם ירי כבד על הישובים בהם אתם מתגוררים, כולל כאן בניצן.

"בנוסף, כמו רבים אחרים, דאגתם דאגת אב ואם, לחיי בניכם הלוחמים בשטח האויב. אלא שבניגוד לאחרים - בני גוש-קטיף, הכירו את שטח האויב היטב. עד לא מכבר הם חיו בו. נסעו באותם הצירים בהם נלחמו כוחות צה"ל. טילים נורו על ביתם החדש בדרום, מתוך ביתם החרב שברצועת עזה. דור ילדי גוש-קטיף, חזר אליו במבצע "צוק איתן", כחיילים וכקצינים. מפגש מחדש עם אדמת מחוז הילדות, שהיה בוודאי טעון, ולא פשוט כלל. מכבדי, תושבי הגוש. בקיץ הקרוב, נציין עשור לימים הקשים ההם, מלאי הדמעות והכאב. טראומה לא נמחקת בעשור. ובכל זאת, כוחם של החיים, ואתגריה הקיומיים של מדינת-ישראל, מחייבים אותנו להתקדם יחד, כשפנינו אל העתיד. זה היה המסר, אותו נשאו ילדכם כשיצאו להגנת מדינת ישראל, ואת המסר הזה, הם קבלו מכם. זה החינוך שאתם הענקתם להם. זו האמונה, שלוותה ומלווה אתכם. אין חולק על הקשיים בהם נתקלתם, בפנוי, ועוד הרבה אחריו.

"המצב שבו רבים מהמפונים, עדין אינם גרים בבתי קבע, הוא מצב שאסור להשלים איתו, ושדורש טפול מיידי. בהיותי יושב ראש הכנסת, קבלתי לידיי את מסקנותיה החריפות של ועדת החקירה הממלכתית, (בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליהו מצא), שקבע, כי מוסדות המדינה 'כשלו כישלון שקשה להפריז בחומרתו בטיפולם במפנים'. כך כתב. מאז, אני חושב, הצליחה המדינה, לשפר במעט את המצב. הדו"ח אמץ על ידי ממשלת ישראל, ונעשו בעקבותיו תיקוני חקיקה חשובים שנועדו לפתור את המכשולים והחסמים הבירוקרטיים. הדרך טרם הושלמה, אבל עלינו לדעת שהדברים אינם תלויים, רק במוסדות המדינה. הם תלויים גם בנו. בי, ובכם, ובכל אחד ואחד מאתנו. האחריות לעתיד מנחת גם על כתפי כולנו. זוהי אחריות שדורשת מכם, לצד הקושי האדיר, לא לשקע באבל, או בתחושת פלטות בתוך ארצנו שלנו. וזו אחריות של מדינת ישראל, שלנו, לאפשר לכם, להתיישב ולהשתרש מחדש, באדמת הארץ, בבית קבע".

ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, יאיר פרג'ון: ״המסע לשיקום בעיצומו והדרך לפנינו רבה. כמועצה אנו מתמודדים עם אתגרים ביטחוניים וחברתיים בהתיישבות ובהגיעך הנשיא אלינו, להדליק נר שישי של חנוכה, קיבלנו תשורת חג מכובדת וקסומה".

הנער בן ה-15 אליהו וואהל שפונה מהגוש כילד פנה אל הנשיא בבקשה מרגשת: ״בבקשה ממך אדוני הנשיא, תפעל לכך שמערכת החינוך תתחזק ותעמיק את הזהות שלנו כבני העם היהודי ואת גאוות היחידה שלנו כיוון שרק מי שהוא מחובר לשורשיו באופן שלם ומלא יוכל להכיל בני אדם המשתייכים לדת, גזע וזרם השונים משלו. אנא גרום לשיח סובלני יותר, מקבל את האחר, פחות גזעני ומשלים עם האחר".