בעזרת השם... ובעזרת... הכסף !!!

אייל סברו 31/05/2018
(תמונה להמחשה צילום: iclipart)

סיגלית הייתה אישה צעירה מאוד, נאה מאוד, ציפורניה היו משוחות בלק יפהפה גזרתה נאה, על ראשה שביס וחצאית ארוכה הסתירה את  רגליה. כן, סיגלית הייתה אישה דתית חרדית.

"אייל, אצלי בבית לא רואים טלוויזיה, אבל עיתונים, שומו שמיים, אני קוראת וגם את העיתון בו אתה כותב. יש לי בעיה שאני חושבת שתוכל  לעזור בה. בעלי ראובן ואני נשואים כבר ארבע שנים. לא התחתנו בשידוך, היינו חילונים שטרם ראו את האור ממש כמוך" אמרה וחייכה. "לאחר החתונה, ראובן התחיל קצת עם בית הכנסת ביום שישי, קצת לשמור שבת, קצת להניח תפילין, עד שהדביק אותי והיום אנחנו דתיים ברמ"ח אברינו", ברוך השם אמרתי בחצי חיוך, אז מה הבעיה? שאלתי.

"יש לנו שני ילדים קטנים ובימים אלה אני בהריון. אני מרגישה שראובן קצת לא אותו אדם, פתאום התחיל לשאול שאלות ולהעלות סוגיות, שלא מתאימות לאורח חיינו". כמו מה למשל? שאלתי.

"הוא החל לשאול למשל, למה שלא נכניס טלוויזיה הביתה, למה שאני לא אוריד את הפיאה לפעמים ואחזור לשיער ולמראה הרגיל שלי. בקיצור, אני מרגישה  שצצים בו הרהורי כפירה ואני ממש לא יודעת מה עובר עליו, אני ממש מבולבלת".

בעניין התשלום לא הייתה בעיה, סיגלית הסכימה מיד למחיר, שילמה דמי קדימה והבטיחה להתקשר בעוד מספר ימים. הבטתי בתמונה של ראובן, גבר צעיר, גבוה, רזה, עיניים ירוקות וזקן עבות. מה מסתתר מאחורי תלמיד הישיבה התמים, הרהרתי לעצמי... והתשובה לא איחרה לבוא.

את יום המעקב התחלנו מוקדם מאוד, הימים היו ימי סליחות וראובן יצא את ביתו טרם השכים התרנגול, כשהירח עוד היה תלוי לו במרכז הרקיע. ישראל התימני ואני לגמנו קפה של בוקר באמצע הלילה וגלשנו בנסיעה איטית אחר הרכב החדש של ראובן. באותו היום ראובן שב לישיבה, שם נשאר עד לשעות הלילה המוקדמות.

קצת לפני חצות שב לביתו ואנחנו התקפלנו למשרד לצפות בממצאים. למחרת יצרתי קשר טלפוני וביקשתי אותה שתגיע למשרד. תוך שעתיים ישבנו במשרדי.

סיגלית הפתיעה אותי מחדש. אכן, היא אישה יפה, המשכתי והרהרתי לעצמי. הצגתי בפניה את הממצאים. סיגלית הייתה מופתעת, אבל לא במידה רבה.

"תשמע" אמרה, "כבר מזמן שמשהו לא נראה לי, יש לו יותר מדי כסף בכיסים, הוא אומר שהוא מתרים לישיבה. אבל פתאום הוא קנה מקרר מפואר לבית, אחר כך קנה סלון חדש. בקיצור, הפרוטה מצויה בכיסו ואני משתדלת שלא להתערב.

בעולם שלנו, לאישה אין הרבה מקום להתערב בענייני הבעל", האמנם? שאלתי, גם בימינו אנו ולראשונה הבחנתי בלחלוחית בזווית עיניה.

למחרת, בבוקרו של היום, נכנסתי לחנות בגדים של חרדים ויצאתי משם לבוש, לא פחות ולא יותר, כמו אברך ותיק ומשופשף. בימים שלאחר מכן, ביקרתי רבות בבית הכנסת בו התפלל ראובן. לאחר שעזרתי לו לתקן תקר במכוניתו ביציאה מתפילה שחרית, הזמין אותי לשתות איתו בבית הקפה הסמוך לבית הכנסת. תחילה סירבתי, אחר כך כשהתעקש נענתי להזמנתו. את העובדה שישראל התימני עשה לו את התקר, כמובן, הוא לא ידע.

ישבנו בבית הקפה ודיברנו על דה ועל הא, סיפרתי לו שעזבתי את הישיבה בצפון ועברתי לפה, ובין לבין השחלתי מילה פה ומילה שם על הרהורי חזרה בשאלה.

הבחנתי באור בעיניו. הוא הציע שאבוא ואתפלל אתו בישיבה. בתחילה סירבתי, אך כמובן, בהמשך, הסכמתי. לאחר ששילם על הקפה נסענו יחד לישיבה, ישראל שעקב אחרינו כל הנסיעה לבני-ברק, לא האמין למראה עיניו. האמת, גם אני לא האמנתי, אבל למשהו אחר.

לאחר שעות בהם התחבבתי על ראובן, בהרהורי הכפירה שלי, נפתחו פיו ולבו. 

ראובן החל לספר על עצמו. כשהעליתי את הנושא הכספי שמציק לי בהיותי אברך, חייך ואמר, "אני מצאתי את השילוב בין השניים. כבר הרבה זמן שאני מצליח להסתדר ולא רע. בישיבה שלי יש הרבה חבר'ה כמוך וכמוני, חוזרים בתשובה, שזנחו את כל ההרגלים המגונים של החילונים". הוא חדל רגע מלהט הדיבור ואני הפכתי סקרן. אז מה קורה עכשיו אצלכם? שאלתי בלחץ של מתלהב צעיר. הוא המשיך, "בישיבה הרבה חבר'ה שעדיין מעשנים ויש פה הרבה כסף". מה, אתה מוכר סיגריות? שאלתי. "לא" צחקק ראובן, "גראס, גראס. אני קונה מהחברים הישנים שלי ומוכר לחדשים, ובדרך חותך קופון נחמד". הפעם אורו עיניי. חייכתי.

הבנתי אמרתי, הבנתי.

ראובן המשיך וסיפר לי כי הרווחים במכירת אצבע גראס די גבוהים. "יש לי 100 דולר רווח על כל אצבע" הוא השוויץ. "אני מוכר בסביבות 20  אצבעות ביום. בחישוב קל, אני דופק 2,000 דולר ביום. נקי, בלי מס, בלי עובדים". 

 כבר התחלתי לחשוב לעבור מקצוע. את היום עם ראובן סיימתי לאחר שנכחתי במספר עסקאות שביצע עם כמה מחבריו בישיבה. מסתבר, ששמו של ראובן הגיע גם לישיבות הסמוכות. עסקיו של ראובן שגשגו. החברה מסביב הכניסה כסף לא רע. ראובן עשה חיל בעסקיו. למחרת פגשתי את סיגלית במשרדי. הצגתי בפניה את קלטות השיחות, שהקלטתי בחשאי את ראובן בעלה. היא לא האמינה, שוב הבחנתי בלחלוחית בזווית עינה. סיגלית נפרדה ממני בעיניים מושפלות. "יהיה בסדר בעזרת השם" אמרה, "יהיה בסדר בעזרת השם" ונעלמה. 

עברו כשנתיים מאז המקרה ולא ידעתי מה עלה בגורל הזוג. באחד הימים טיילתי עם אשתי ובני הקטן בפארק הלאומי ברמת גן. יום שבת היה, שמש חמימה וזמן טוב להשתובב עם הילד. בקיוסק של הפארק טפח מישהו על שכמי, גבר צעיר, נאה, שלושה ילדים קטנים, אישה יפה בג'ינס ובנעלי עקב. "אתה מוכר לי" אמר, "מאיפה אתה?" מצטער אמרתי, אני חושב שאתה טועה ומיהרתי להמשיך בדרכי, לא לפני שהספקתי להישיר מבט לסיגלית, שהשפילה את עיניה. מסתבר שהכסף ניצח.

 הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

 

עוד ב
חשבנו שיעניין אותך גם...
הבחירות מתקרבות, העתירות מתרבות
העור והנפש
העור והנפש
סוכות בשמורות הטבע
טיפים לבניית אתר תדמית לעסק או לחברה
טיפים לבניית אתר תדמית לעסק או לחברה
כוח חדש וצעיר בעיר
מערכת הבחירות רותחת
מערכת הבחירות רותחת
איכות, לא מילה גסה
איכות, לא מילה גסה
מחלקים דוחות
מחלקים דו"חות