ארטישוק רומאי

סיפור קצרצר מאת שרית עטר

כתב לוקאל 15/07/2019
סיפור קצרצר מאת שרית עטר
צילום: שרית עטר

חיוך אחד ועיניים ספק ירוק, ספק כחול.
זה כל מה שהייתי צריכה.
הוא נכנס לי לחיים אחרי תקופה אפרורית למדי. תקופה שלעיתים האור היה נראה רחוק מידי. תקופה של שאלות. תקופה של הרהורים בלתי פוסקים. תקופה של חיוכים טיפה מזוייפים. 
תקופה של כן, לא, שחור, לבן. 
לראשונה ראיתי אותו על מסך הטלפון, והרגשה של אמת לא מובנת הציפה אותי בשניה. הרגשה של בחירה מרצון אחרי הרבה זמן. זה הרגיש נהדר.
בלי לחשוב פעמיים, שלחתי הודעה אם הוא יתן לי לחכות עוד הרבה זמן. 
אמנם לקח לו דקות ספורות לענות לי, אבל זה הרגיש כמו נצח. 
הוא אהב. שמחתי. 
השיחה זרמה והייתה קצרה וקולעת. 
בהמשך הוא באמת נתן לי לחכות עד שאשמע את קולו, עד כדי כך שכמעט עמדתי לוותר. אבל משהו אמר לי לא. 
עשית את הצעד הראשון, תמשיכי לשני. אל תוותרי. 
התקשרתי. הוא צחק. צחוק שהיום עושה לי טוב כל פעם מחדש. 
השתלם לי. קבענו להפגש. 
יום האהבה. כך יצא. 
חששתי שהוא ילחץ, ושאולי עדיף לדחות ליום אחר, פחות סמלי, פחות רומנטי, פחות גשום. אבל אז הבנתי שאני מחפשת תירוצים, ושוב מנסה לדחות דברים כדי לא להתמודד. 
הוא לא נלחץ, והגשם אפילו פסק. 
נפגשנו במסעדה פינתית בהמשך הרחוב שלי, וכרגיל אני זו שחיכתה. אבל יאמר לזכותו שהוא הגיע בתחבורה ציבורית אחרי יום עבודה. 
הגיע רגע האמת. בוחנים אחד את השנייה עם חיוך מבויש וכוס יין לבן. 
בין לבין, היה גם ארטישוק רומאי שסביר להניח שהשף קנה מהירקן פה ליד. 
שאלות, חיוכים, והרבה התעניינות. 
אין ספק שהוא דברן לא קטן. 
הזמן עבר מהר. מהר מידי. 
נשארנו אחרונים, שמסביבנו שולחנות ריקים ומלצרים שמתים לסיים כבר את המשמרת.
לא הרגשתי כלום עד שהוא הפנה את תשומת ליבי. בכל זאת, הייתי טיפה מהופנטת מהעיניים שלו ומהחיוך שלרגע לא ירד לו מהפנים (מקווה שבגללי).
יצאנו מהמסעדה, שאני חושבת לעצמי כן ינשק, לא ינשק. אני רוצה. אני לא רוצה. 
חיבקתי אותו והלכתי. 
לקח לי כמה צעדים עד שירד לי האסימון. מה את עושה??תחזרי! 
אחורה פנה. כמה שניות ואני שוב איתו, מבקשת או אפילו דורשת נשיקה. 
כי מגיע לי. כי בא לי להרגיש. 
הוא כמובן חייך והיה נראה די מרוצה, ונישק. 
נישק כמו שצריך לנשק בחורה ביום האהבה. 
אומרים שכדי להאמין צריך הרבה אומץ. באותו רגע הרגשתי אמיצה. סמכתי על עצמי. על האמונה שלי. על האמת שלי. על ההרגשה שלי. של לעשות מה שטוב לי ומה שאני מרגישה לנכון. 
לאן זה יוביל ואם בכלל, אני לא יודעת. 
בלי לחשוב קדימה, ממשיכה ונהנית מהעכשיו שלנו. מהבנתיים. 
מהחיוך. מהעיניים. מהנשיקות שמעלימות את כל הפחדים. 
מלחיות את הרגע, ואת כל הרגעים הקטנים.

עוד ב
חשבנו שיעניין אותך גם...
אנטנות סלולריות בקרבת השכונה
תושבי נווה זמר מחתימים עצומה לסילוק אנטנות סלולריות בקרבת השכונה
ארבעה עצורים בגין קטטה
חשד: נהג מונית אנס צעירה
רקטות מוכנות לשיגור
הרוג מפגיעה ישירה של רקטה ברכב בכביש 34 לארז
תאונה עם אופניים חשמליים ואוטובוס
עינבל וילקר
אסירים של עצמנו...
ילדים והורים בפיקניק אמנות ברחבת מוזיאון הרצליה
אמנות בגן הפסלים של מוזיאון הרצליה
שני גברים נמצאו ללא רוח חיים בחיפה