אסירים של עצמנו...

מאת עינבל וילקר

כתב לוקאל 16/07/2019
עינבל וילקר
צילום: יעל חבוש-קידר

במשך שנים רבות חשבתי לתומי, שאסירים הם רק "האנשים האלו" שעברו על החוק ויושבים כעת בכלא. תקופה ארוכה אף עבדתי בשיקום נוער עבריין ופגשתי מקרוב את עולמם המורכב והמרתק של היושבים מאחורי סורג ובריח. לימים, כשהפכתי להיות מאמנת, פגשתי אנשים וזוגות, שמצאתי בניהם ובין האסירים, מכנה משותף שהיה תמוה בעיניי. גיליתי... שגם אנשים נורמטיביים מן השורה, יושבים בכל מיני בתי כלא משלהם. ג'ובראן חליל ג'ובראן תיאר את שהרגשתי בצורה הכי מדויקת. הוא אמר: "כולנו אסירים, אך חלקינו בכלא עם חלונות וחלקינו בלי".

הכלא שבו אנשים נורמטיביים "יושבים", אינו כלא שהם יושבים בו מתוך רצון, אך זהו בהחלט כלא שהם יושבים בו מתוך בחירה (ולו בגלל שהרשות נתונה להם). בסופו של דבר, זוהי החלטה שלהם האם לשנות את הזוגיות המאמללת והמכאיבה שלהם, למען זוגיות טובה יותר. האם לעזוב את המשרה המשעממת שהם מיצו כבר לפני שנים, למען קרירה שנייה ומספקת יותר. האם לנתק קשר עם חבר/ה שהקשר איתם מזיק להם כבר שנים, למען קשרים חדשים, פוריים ומעצימים יותר. אבל זהו שלא... משום מה, אנחנו מעדיפים ברוב המקרים להישאר. להתבוסס בביצה הלא מספקת של עצמנו ובלבד שלא נאלץ לצאת החוצה אל הלא נודע, לנסות משהו שונה שאנחנו לא מכירים.

באישיותי אני אדם המאמין שבחיים היחידים שניתנו לנו, מוטל עלינו לעשות את המקסימום האפשרי כדי להיות מאושרים ולכן הפגישה שלי עם ה"אסירים מרצון", הייתה מטלטלת. שוב ושוב שאלתי את עצמי הכיצד? איך יתכן שכל כך הרבה אנשים "כלואים" בבתי כלא מתסכלים ולא מוכנים לעשות צעדים אמיצים כדי לצאת משם???

בהיותי אדם סקרן, חקרתי את הסיבה לכלא האנושי הזה... בכל המקורות שהגעתי אליהם, מצאתי תשובה שחזרה על עצמה שוב ושוב: פחד. הפחד הוא זה שמנהל אותנו! זה הקול הזה שבא ואומר לנו לא להעז, לא לנסות, כי את הקשה והמר שאנו מתבוססים בו, אנו לפחות מכירים... יודעים כיצד להתמודד עמו. אך את הלא ידוע, אנו לא מכירים, ולכן זה מפחיד אותנו מאוד.

במחקר שנעשה בבתי אבות, שאלו את הדיירים, ממרום גילם, מה הם הדברים שהם הכי מצטערים עליהם בחייהם? היינו חושבים שהם יענו תשובות כמו :"שהפסדתי את כל כספי", "שעברתי דירה", "שהתחתנתי"  וכו'. מסתבר ש-90% מהנשאלים ענו, שהם לא מצטערים על שום דבר שהם עשו, הם מצטערים רק על מה שהם לא עשו! על מבחר של צמתים שנקרו בחייהם ושהם יכלו לבחור בהם אחרת ולא היה להם את האומץ לעשות כן. על כך שהפחד מנע מהם לעשות שינוי שיביא אותם למקומות טובים יותר.

אז כמטפלת זוגית, אתם לא צריכים לשכנע אותי כמה שווה להילחם על זוגיות ומשפחה. אתם גם לא צריכים להסביר לי כמה קשה לפרק זוגיות, או עסק שאנחנו אוהבים, או אפילו חברות של שנים. אני מודעת היטב למחיר הגבוה שאנו משלמים על זה. אבל מנקודת מבט שלי, כאשר אדם מרגיש שהוא כלוא בבית כלא משל עצמו, מוטל עליו לעצור רגע ולתכנן מסלול מחדש.

אם המקום שבו אני עומד גורם לי צער, והצער הזה הוא צער מתמשך ויציב, אני אמור לעצור ולבחון מה אני יכול לעשות אחרת כדי לא לסבול כל כך? לפעמים התשובה שאקבל ביני לבין עצמי, תהיה קשורה לצעדים של שינוי בבעיה עצמה.למשל, אם הבעיה קיימת בעסק שלי, אני אבדוק מה אני צריך לעשות בעסק שלי כדי לשנות את מה שלא עובד שם. אם הבעיה מתרחשת בזוגיות/במשפחה שלי, אז אני אבדוק איך אני פותר את הבעיות ולא ממשיך לחיות בתוכן כאילו שהן לא קיימות.

אבל לעיתים השינוי לא יהיה בבעיה שמסביבי, כי אם בי.  בדרך בה אני מתבונן על הבעיה שנקרית בדרכי, ובאילו משקפיים אני בוחן אותה.

בעבודתי פגשתי אישה מדהימה שבעלה המקסים הפך נכה בעקבות אירוע רפואי מצער. מבעל פעיל, אוהב ותומך, הוא הפך לשבר כלי. החיים הטובים והמאושרים פינו את מקומם למעמסה יומיומית ומטלטלת. ברור לכולנו שאין שום אפשרות לשנות את מר גורלה. במהלך השיחות שלנו, היא ציינה בפניי שלעולם לא תעביר אותו למוסד טיפולי. גם להביא הביתה מטפלת צמודה היא לא הסכימה. בתהליך ארוך ומרגש היא הבינה שאת השינוי היא לא רוצה/יכולה לייצר במציאות שנכפתה עליה, אלא בה. אט אט היא למדה לקבל את שהונח על מפתן ביתה ולטפל באיש שהיא אהבה ממקום סולח, מכיל ומבין. זה לא הפך את הבעיה שלה לקלה יותר, זה פשוט אפשר לה לשאת על כתפיה את הבעיה ביתר קלות.

אם יש משהו שמאפיין פחד זה היציבות שלו. אם הפחד קיים, הוא יישאר לצדינו לאורך זמן. אולי אפילו לתמיד. הדרך היחידה לנצח את הפחד, זה להכיר בו, להבין אותו וללמוד: איך להשקיט אותו לאט לאט, או איך להתמודד איתו ולהביס אותו אחת ולתמיד. בני האדם, נבדלים מן הבהמה בזכות יכולתם לבחור. אריה נולד בג'ונגל כטורף פראי והוא גם ימות כך כנראה. בני האדם יכולים לקום ולבחור לעשות שינויי. לתקן את המציאות שמתסכלת אותם, או לפחות ללמוד להשלים איתה ולהתאהב במה שיש. מה שבטוח זה שאם נמשיך להתבונן על מציאות חיינו ונמשיך לקטר עליה, כנראה ששום דבר לא ישתנה בה בקרוב...

 הכותבת היא - עינבל וילקר, מרצה לתקשורת משפחתית וחברתית. מאמנת אישית זוגית ומשפחתית


Inbalvilker.com     inbalvilker@gmail.com

 

052-7473703

 

עוד ב
חשבנו שיעניין אותך גם...
ילד התחשמל בירושלים
אל האינסוף ומעבר לו
תאונה קשה בשדות מיכה
בת 6 נהרגה לאחר שנפגעה מרכב הסעות בשדות מיכה
שנת היער העירוני
מפגש הדרכה למטפלות וסייעות
מפגש הדרכה למטפלות וסייעות
הוד"ש בצמרת הגיוס
בחירה גדולה יותר לתלמידי הוד השרון
תלמידי הוד השרון יזכו לבחירה גדולה יותר
זוכי פרס גלר
פרס גלר