"לראות את הילד"

פיתוח תחושת שייכות, ההבדל בין אוריינטציה תפקודית בתקשורת עם הילדים לאוריינטציה שיתופית המעודדת ילדים לשתף את ההורים על מנת ליצור יותר מעורבות בחיי ילדינו - כל זאת ועוד במאמר הבא

כתב לוקאל 08/09/2019
רועי אזולאי, צילום: רונית לוביצקי

המקרים בהם ילדים ובני נוער שמים קץ לחייהם מזעזעים כל הורה ומחנך. שמועות על חרם, התעללות, בריונות ודומיהם עפות באוויר והתחושות שמתעוררות מוצאות את מקומם בטוקבקים נסערים הטומנים בחובם חרדה גדולה, בלבול וחשש, ודומה שהכתיבה בנושא הופכת להיות הדרך להוריד חרדה ולפרוק. מקרי ההתאבדות בקרב בני נוער מעלים שאלות, אותם מומלץ להחליף במספר מחשבות מקדמות. מסביר רועי אזולאי, מומחה להדרכת הורים ומתבגרים ומרצה בתחום ומספר כיצד ניתן ליצור שיח פתוח עם ילדנו וקשר עם אוריינטציה שיתופית בתקווה שיפחיתו את המקרים ויאפשרו לנו ההורים להיות יותר מעורבים גם ברגעים האישיים ביותר של ילדינו.

ראשית, אתחיל ואומר כי אף אדם או בעל מקצוע לא יכול לחזות תרחיש כזה, מצב בו ילד כל כך צעיר יבחר לשים קץ לחייו, זהו תרחיש עמום וקשה ולא ניתן לחיזוי של ממש. אבל יש דברים שכן ניתן לעשות ואני קורא לזה "לראות את הילד". משמעות הדבר היא שימת לב למספר דברים, חלקם חיצוניים וחלקם (חשובים מאוד) פנימיים.

נתחיל דווקא מהבית, אופן התקשרות שאנו מנהלים עם ילדינו הוא בעל השפעה רבה,

מדוע יש ילדים שישתפו את הורים במצוקות שלהם ואחרים יבחרו שלא? 

אופן התקשורת מעביר מסר של למידה בה ילד חווה את הורים כמקור לביטחון ומפתח את היכולת לסמוך עליהם. בתים המאופיינים בתקשורת ביקורתית ושיפוטית לרוב ירחיקו את הילד ללא כוונה. מעבודתי עם ילדים ומתבגרים שמעתי לא אחת טיעונים זהים בדבר "מדוע לא אשתף את הורי ברגע של קושי", והסיבות נחלקות לשניים:

1. "אני לא מספר כדי שלא יכעסו עליי, כאשר סיפרתי בעבר, הפידבק היה נגדי".

כלומר במקום הקשבה זכה הילד לתחושות כגון כעס, ביקורת ושיפוט מה שגורם לו לחשוב פעמיים באם לשתף.

2. "הרגשתי שגרמתי להם לתחושה רעה". כאשר ילד מרגיש שהוריו מפרשים את השיתוף שלו "כזעזוע" הדבר יכול לעורר בו אשם שגם מהתחושה ירצה להימנע.

הילדים שלנו נמצאים מחוץ לבית ללא מגע ישיר איתנו בין 10-12 שעות ביום. בזמן הזה הם חווים המון דברים, אירועים ורגשות, ובכדי שישתפו אותנו ההורים הם חייבים להרגיש מקום של קבלה, הכלה, הקשבה, יד מכוונת ופחות כועסת.

בהרבה בתים המאפיין של האווירה המשפחתית (האוריינטציה) ממוקדת תפקוד. כלומר נצמדים ל- doing list, המיקוד הוא בביצוע מטלות והמסר הסמוי שעובר הוא של חוסר מקום ופנאי לרגשות, שיח ואוורור.

מנגד, בבתים המאופיינים בתקשורת בעלת מקום מועדף לקשר ויחסים (אוריינטציה שיתופית), עובר מסר גלוי של הקשבה, רצון להקשבה והתעניינות אמיתית ופעילה המצריכה לעיתים יותר השקעה, זמן ותשומת לב אך בעלת תרומה וחשיבות אדירה. תקשורת זו יכולה להקל משמעותית על כאב רגשי ובעיקר להגביר ערנות לסימני מצוקה והתנהגויות לא שיגרתיות כגון: הסתגרות, חוסר מצב רוח, ירידה בתפקוד חברתי, שינוי בתיאבון, שינה מרובה וכד'.

משמעות המושג "לראות את הילד" אצל ההורים והמחנכים היא היכולת להבחין בשינויים המתחוללים אצלו ולתת תמיכה גבוהה כאשר הנרטיב הוא של יחסים וקשר.

במישור החיצוני, העדה החברתית היא מגרש מאוד משמעותי שילדים מתנסים בה מגיל מאוד צעיר, חשוב מאוד שנהיה מעורבים בנעשה בעולם זה. האבחנה בין מעורבות להתערבות חשובה, שכן טוב נעשה אם נעביר לילד מסר שאנו סומכים עליו, ולצד זה עקב בצד אגודל מתבוננים על הנעשה.

כיצד נקיים קשר עם אוריינטציה שיתופית?

א. שימו לב לשאול את ילדיכם שאלות פתוחות כאלו שמזמינות שיח פתוח. שאלה כגון: "איך היה בבית הספר", מזמינה מראש תשובה לאקונית וקצרה של "כייף או לא כייף". לעומת זאת, "ספר לי על משהו נחמד שקרה לך היום", זו בקשה לשיתוף שמביעה התעניינות כנה  ומזמינה את הילד לשחזר את היום ולשתף.

ב. שתפו גם אתם. תקשורת חד צדדית של "אתה תספר לנו", מעבירה מסר מצומצם שאינו יוצר עניין, ספרו להם על יומכם, מה חשבתם, מה חוויתם. ספרו על אירוע שקרה לכם וצרו יום אחר יום תהליך שבבית הזה מדברים ומשתפים.

ג. השתמשו גם בהתייעצות, הביאו דילמות שלכם ובקשו את עצתם, עודדו אותם על הרעיונות שהעלו מתוך הבנה שאם אתם מתייעצים איתך, אולי הם ייוועצו בכם? סיכוי לא רע בכלל.

ד. בית עם שמחת חיים -  אחד הדברים החשובים שהם כן בידיים שלנו היא היכולת ליצור בית עם שמחת חיים ובאווירה טובה תומכת, אף סיטואציה תפקודית לא שווה את המחיר שהיחסים ישלמו בגללם. ככל שאנחנו נטפח אווירה משפחתית חמה, תומכת ופתוחה, גדל הסיכוי שלילד תהיה השקפת עולם חיובית, וזו תתמוך בו גם בימים פחות טובים. 

ה. עשו וקדמו פעולות שהמסר שלהם הוא אכפתיות ואמפתיה, "ילדים רואים - ילדים עושים", מודלינג הוא כלי משמעותי להתפתחות של הילדים. שפה נקייה, דרך ארץ, עזרה לזולת והכול בנוכחותם על מנת שיחוו מודל של זולתנות. הדבר חשוב משום שגם בעתות מצוקה ילדים יכולים לתת כתף ולראות את החבר ולהגיד משהו בעניין. אמפתיה היא ערך סופר משמעותי בחינוך ילדים.

ולסיום טיפ החשוב והמשמעותי בהקשר של  דאגה במצב בו כפי הניראה הילד נמצא בהתנהגות מדאיגה/דיכאונית. ראשית אל תהססו להיוועץ עם איש מקצוע ולהעלות את הנושא לסדר היום, ההתייחסות עשוייה להתפרש בעניי הילד כדאגה ומייצרת החזקה משמעותית, לייצר מצב בו הוא אינו לבד עד קבלת התייעצות, ובמקרה הצורך אף לשאול לגבי האם קיימות מחשבות לא חיוביות שלו כלפיו עצמו כגון פגיעה עצמית.

מועדי הרצאות- לקהל הרחב:

 

16.9 "בית עם מזל", כפר סבא. 20:30.  לינק לרכישה: http://lp6.me/jIN80

19.9 "האוס"  רמת השרון", 20:30.

5.11 – מתנ"ס גן יבנה, 20:30.

מחיר: 65-70 ₪.

 

כותב המאמר הוא: רועי אזולאי מומחה בהדרכת הורים פרטנית ובקבוצות, בעל קליניקה פרטית להדרכת הורים ומתבגרים. מאמן אישי. מרצה במוסדות חינוך, בוגר מכון אדלר בהנחיית הורים, בעל תואר B.Aבמדעי הרוח והתמקדות בפסיכולוגיה, ותואר M.A בחינוך.

עוד ב
חשבנו שיעניין אותך גם...
קבלת פנים חמה ללינוי אשרם
מהפכת תחבורה ציבורית בראשון לציון
קשיש נחנק מבשר בפיקניק בחיפה
בר זומר
בר זומר נראית FIX
 כוכב הילדים יובל שם טוב
כוכב הילדים יובל שם טוב הורשע בהחזקת סמים
דיכאון ושנאה עצמית
נערים חשודים בשוד אלים של אישה מבוגרת
בת תשע טבעה למוות במלון בים המלח
בת תשע טבעה למוות במלון בים המלח