הרצליה

האושר שבנתינה

אריאל בן ברוך, מנהל התיכון הדתי אחיה לבנים בהרצליה, נכנס ביום שלישי שעבר לניתוח ותרם כליה. ל"לוקאל" הוא מספר על הפרוצדורה הרפואית, מדוע החליט לתרום כליה לאדם שאינו מכיר, המפגש עם החולה ובני משפחתו, כיצד הגיבו התלמידים למעשה האצילי, וגם מדוע החליט להתראיין ("להגביר את המודעות לנושא")

שרון יונתן 05/07/2018
האושר שבנתינה
אריאל עם אשתו, ד"ר אפרת בן ברוך. תמכה בו לאורך כל הדרך

 אתם מכירים סביבכם הרבה אנשים שתורמים. יש כאלו שתורמים כמה שקלים לילדים החביבים שמתרימים לעמותות, יש כאלו שתורמים ציוד שאינם צריכים, ישנם כאלו שתורמים בזמנם למטרות התנדבות, אבל כמה אנשים אתם מכירים שתורמים כליה למישהו שאינם מכירים ללא קבלת דבר בתמורה?                                                                                 

אז תכירו אחד כזה, אריאל בן ברוך, מנהל התיכון הדתי אחיה לבנים בהרצליה שביום שלישי שעבר נכנס לניתוח ותרם כליה כחלק מהשתתפות בפרויקט של עמותת "מתנת חיים".                                                                                 

"לא יכול להיות יותר טוב", אומר אריאל באופטימיות כשאני מתקשר אליו כדי לקיים את הראיון שתקראו, אבל מיד מוסיף גם שהוא עדיין סובל מכאבים בעקבות הניתוח.                             

אריאל (46) מתגורר בחוות יאיר שבשומרון, נשוי לאפרת, רופאת משפחה, ואב לשבעה ילדים ועוד ילד באומנה, ואם כל זה לא מספיק הוא גם מג"ד במיל.

כשהוא מתאושש בביתו סיפר השבוע אריאל כיצד הגיע לכך שתוצא כליה מגופו: "כבר לפני כמה שנים נתקלתי במודעות שאנשים צריכים כליה. אשתי רופאה ואמרה לי שיש דבר כזה תרומה מהחי, אבל בדרך כלל זה קורה בתוך המשפחה. הסתבר שיש עמותה שנקראת 'מתנת חיים' שכבר כמה שנים טובות מניעה תהליך של אלטרואיזם (הקרבה למען אחרים) שבו בן אדם לא מחכה שבן משפחה שלו יחלה ויש כבר מספיק חולים, ולצערנו, יש בני משפחה שלא יכולים לתרום כי אין התאמה. התחברתי לעמותה, מילאתי טפסים, עברתי תהליך של שנה שבמהלכו ביצעתי בדיקות רפואיות ונפשיות ועמדתי בפני ועדה של השתלות. עד שבסוף קיבלתי את החותמת שאני אדם בריא ומוכן לצעד הזה".

 אריאל, ידעת למי תתרום את הכליה?

 "לא. זה כל הרעיון בעמותה הזאת. עברתי את הניתוח ביום שלישי שעבר בלילה בבית החולים בלינסון, שם יש את מרכז ההשתלות הגדול במדינה. בשעה שלקחו לי את הכליה לא ידעתי במי מדובר. לפני שהשתחררתי, ביום שישי שעבר, אז המשפחה של החולה ביקשה להגיד לי תודה ונפגשנו איתם ואיתו. מדובר בבחור כבן 50 אב לשלושה. סדר היום שלו משובש בגלל הבעיות בכליה".

 איך היה המפגש?

 "אני לא מרשה לעצמי יותר מדי להתרגש כי כל תזוזה כואבת, אבל הייתה התרגשות גדולה גם בשבילנו וגם בשבילו ומשפחתו. זה מעמד מאוד מרגש. אני לא יודע אם הצלתי לו את החיים, אבל ברור ששיניתי לו את החיים בצורה משמעותית כי לעבור טיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע זה סיוט אחד גדול. אתה למעשה לא יכול לעשות כלום. 7 שנים הם לא יצאו לחופש. הם אומרים שהתווסף להם אח למשפחה ואני שמח על כך".

היו לך דילמות וחששות?

 "לא אהפוך את עצמי למלאך. ברור שהיו דילמות. אתה לא יכול לעשות מהלך כזה מבלי להתחשב בסביבה. זה צריך לבא בתזמון משפחתי נכון. קיבלנו ילד אומנה לפני שנה ולא יכולנו אז דחיתי את זה לעיתוי הנכון. שבועיים לפני ידעתי על מועד הניתוח. בתקופה הזאת כבר הייתי נעול על זה".

המשפחה תמכה בך?

 "בוודאי. אשתי והילדים תמכו בי מאוד".

זה משהו שמקובל אצלכם בקהילה הדתית לאומית?

"בהחלט. בישוב שלי כבר תרמו שניים ואני השלישי. הרוב המוחלט של התורמים בעמותה הם דתיים לאומיים, הרבה תושבי שומרון ויהודה, וחרדים. אחד הישובים המובילים הוא יצהר שבדרך כלל שומעים עליו בכותרות שליליות".

 זה משהו שהיה חשוב כדי להנחיל לילדייך את ערך הנתינה?

 "לא עושים שיעורים על ערך הנתינה. אם אתה נותן הילדים שלך נותנים. מבחינה חינוכית היה חשוב לי אבל המוטיבציה העיקרית הייתה כדי להציל בן אדם".

 כדי להסיר ספקות של הקוראים, לא קיבלת שקל על זה.

 "זה בכלל לא בלקסיקון שלי קבלת כסף עבור מעשה כזה. זה אלתרואיזם מוחלט. איפה שיש כסף יש בעיות. כל התורמים בעמותה עושים זאת ללא כסף, שזה דבר שלא מעניין אותנו".

 איזה תגובות קיבלת?

 "קיבלתי תגובות מרגשות מתלמידים. לקבל הודעה מתלמידים  כמו 'המנהל יא תותח' או 'איזה כיף שאתה מנהל שלנו'. זה גדול ומרגש. הטלפון הראשון של היה לחייל שלי לשעבר שלא דתי שעושה פעולות חסד ואמרתי לו שאין דבר כזה שהטוב הוא נחלת מישהו מסוים וחיברתי בינו לעמותה. גם חלק מהעניין להתראיין בהרצליה זה להגביר את המודעות לנושא".

 אתה יכול להמליץ על כך או שזה מאוד אינדיבידואלי?

 "ברור שזה לא סטנדרטי לתרום כליה. אין לי הרבה כסף לתרום ומה שאפשר לתרום אז תרמתי. כמובן שזה תלוי בכל אדם ואדם. זה שאני תרמתי כליה לא אומר שזה מתאים לאחר. אני לא יכול להמליץ לתרום כליה, אבל אני יכול להמליץ רק על דבר אחד, לעשות דברים טובים. אני ממליץ גם לכלי התקשורת לעשות תחקירים גם על דברים טובים ולא לעשות תחקירים רק כדי לחפש שחיתויות ודברים רעים".

 מה אתה עונה לאנשים שיגידו לך שאתה משוגע?

 "אענה להם שזאת דעה לגיטימית. אספר לך משהו, אמרתי לאחד הרופאים שמישהו כמוני שתורם זה לא חדשות, אבל אם רופא מנתח יתרום זה יעשה את ההד הנכון ויפרוץ את הסכר. אז הוא ענה לי "עזוב, אני לא משוגע כמוך". ברור שצריך לזה שיגעון בקטע החיובי".

 אתה מתכוון להעביר את המסר לתלמידיך?

 "בוודאי. אין לי ספק שאדבר על כך בבית הספר. במקור זאת הייתה הכוונה שלי, לדבר רק בתוך בית ספר. אם מנהלי בתי ספר אחרים יחשבו לנכון אשמח להרצות בפני תלמידים".

 אם אחד הילדים שלך ירצה לתרום כליה מה תגיד לו?

 "אני יכול להגיד לו לא אחרי מה שאני עשיתי? אני רק אגיד לו שהוא צריך לעשות את זה בגיל הנכון ובזמן הנכון. הבת שלי זרקה שהיא רוצה לעשות את זה אבל אמרתי לה שתעשה את זה רק אחרי הקמת המשפחה".

 בית הספר גדל

 אריאל סיים את שנתו השישית בניהול בית הספר אחיה, שהוקם כתיכון צומח לפני תשע שנים. "התיכון מיועד לאוכלוסייה הדתית מסורתית לבנים כי לבנות יש אולפנת צביה", ציין השבוע, "הקונספט של האולפנה עובד על שני שליש תלמידים מבחוץ. במקרה של הבנים, אין מספיק בנים דתיים, בקושי 20 עד 25 בנים שמסיימים כיתה ו' בבתי הספר בר אילן ורמב"ם ועוברים לתיכון וזה מספר מועט מדי".

כדי להמשיך את קיום התיכון אריאל ידע שעליו לעשות מעשה: "לפני 6 שנים כשהגעתי היו 42 ילדים בשלוש כיתות, מתוכם 10 ילדים בכיתה ז', שזה ממש לא משהו. בשנתיים הראשונות רק ייצבנו את המצב ולאחר מכן ביקשתי שנתחיל לקלוט תלמידים מבחוץ כי בלי זה אין לתיכון תוחלת. ראש העירייה אישר והפך את התיכון לעל אזורי לפני שנתיים וחצי. בנינו תוכנית חינוכית שקשורה בים והשנה פתחנו שתי כיתות ז' שהכילו 55 תלמידים מכל מרחב השרון במקום 15 ילדים בכיתה אחת, כמו שהיה עד כה".

 הגעתם למצב שאין מקום ואפילו שקל להתפטר.

 "אני לא איש של התפטרות ולא של אולטימטום. רק הסברתי שאנחנו לא יכולים להתקדם כי אין איפה לשים את הילדים. יש לנו קומה אחת ועוד חצי מבנה עם שתי כיתות. השנה היו 162 תלמידים והצפי לשנה הבאה הוא כ-200 תלמידים, עוד שתי כיתות ז' גדולות לעומת שכבת י"ב קטנה שעוזבת. נכון להיום, אני לא יודע בדיוק איפה זה עומד אבל מקווה שדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר".

 

 

 

 


 

עוד בהרצליה
חשבנו שיעניין אותך גם...
הבניינים ייהרסו במסגרת תמ"א, אבל מה עם הילדים בגנים הסמוכים?
"אולי הייתי נאיבי"
תחנות היסעים חדשות ברחבי ב"ש
פצוע בנפילה מגובה בראשלצ
פצוע בנפילה מגובה בראשל"צ
אירועי דאנס פראנס
אירועי "דאנס פראנס"
עשרות הורים ותלמידים הפגינו נגד העירייה
עשרות הורים ותלמידים הפגינו נגד העירייה
"מעדיפים מטוסים על מגדלים"
יורחבו הקריטריונים לדיור בהישג יד בתא
יורחבו הקריטריונים לדיור בהישג יד בת"א