הרצליה

מחכים לצלצול

לרגל החזרה ללימודים פנינו למנהל בית ספר, למורה, לתלמידה שעולה לכיתה י"ב ולאם לתלמידים במערכת החינוך, כדי שיחלקו איתנו את התובנות, והתחושות שמלוות אותם לקראת השנה שבפתח

אתר לוקאל 29/08/2018
מחכים לצלצול

עופר אילות, מנהל תיכון היובל

 הבן הצעיר שלי מתחיל ללמוד בכתה א'. גם אותו, כמו את שאר ילדי, לא אלווה ביומו הראשון בבית הספר. במהלך "חופשת" הקיץ, שאלו אותי ילדי מדוע אני הולך לעבודה. עכשיו לך תסביר להם. בדיוק כפי שבתאריך 20 ביוני לא מסתיימת שנת הלימודים, היא לא מתחילה ב- 1 בספטמבר. ניהול בית ספר הוא מעשה מתמשך שלא מושפע מלוח השנה. התלמידים והמורים נפרדים לזמן קצר רק כדי לשוב ולהיפגש. במהלך הקיץ מארגנים את השנה הבאה. גיוס מורים, שיבוץ תלמידים, הכנת תכנית עבודה, מערכת שעות, שמירת קשר עם תלמידים רבים שזקוקים לכך, מענה לפניות הורים, מועדי ב' של בחינות הבגרות, ימי הערכות של משרד החינוך, של הרשות, של בית הספר, שיפוצים וניקיונות וזו רשימה חלקית בלבד. וגם אם החלטתי לצאת מהשגרה ולנפוש המייל והוואטסאפ משיגים אותך גם בחוץ לארץ. והכל נעשה מבחירה מפני שלהשפיע ולעצב את הדור הצעיר, להרביץ בו תורה וערכים. זו שליחות ששכרה בצדה.  

קשה להסביר את התחושה ביום הראשון ללימודים כשאתה מקבל את פניהם של התלמידים החדשים והנרגשים. מרגיע אותם במילה ומבט, מחייך. כשמגיעים "הוותיקים" ומספרים שלמרות החופש הם התגעגעו. ועכשיו דקה לפני שהכל מתחיל, המדידה וההערכה, ההכלה וההתמדה, ההכנה לקראת גיוס משמעותי, המעורבות החברתית, ההשתלמויות והישיבות. תחושה של חדר ההלבשה לפני שהקבוצה עולה למשחק הגמר. אבל כשנעלה למגרש ניתן את כל כולנו כי ברור שלפנינו המשימה הכי חשובה שיכול אדם לקבל על עצמו. להיות מורה, לאפשר לכל תלמיד לממש את עצמו שכל תלמיד ירגיש שרואים אותו ושיש לו מקום בטוח. ועכשיו לך תסביר לילד בן שש שאבא שלו מלווה מדי שנה מאות רבות של ילדים כמוהו ביומם בראשון ללימודים.

עופר אילות (צילום: פרטי)

עופר אילות (צילום: פרטי)

 

הביא לדפוס: שרון יונתן

 עודד יחזקאל, מחנך ומורה להיסטוריה בתיכון הראשונים

שנת לימודים חדשה בפתח. לכאורה זאת רק עוד שנה. נדמה שרק אתמול נפרדתי מכיתת החינוך שלי שסיימה י"ב ביוני האחרון, ובמהלך חופשת הקיץ התערבבו בוואטסאפ שלי תמונות של נערות ונערים בעיניים נוצצות בבקו"ם עם הודעות הססניות וראשוניות של תלמידי כיתת החינוך החדשה שלי. טרם שחררתי את אחיזתי מאלה וכבר עלי להושיט יד מובילה לאלה. טרם הספקנו להתהדר בהישגי הבגרות המעולים בתיכון הראשונים וכבר עומדים לפתחנו אתגרים חדשים. מה חדש בזה, תשאלו? הרי כל שנה מתחלפים הפנים, השמות, ובוודאי בשלב זה כבר התרגלתי לכך, והרי יהיו שיאמרו שבין עשרות התלמידים שאני מלמד בכל שנה תלמיד הוא "רק מספר/ציון".                                                                      

לו זה היה כך - לא הייתי חש מין דגדוג נעים בבטן שמסמן התרגשות מעורבת בחשש ממה שמצפה לי השנה.                           

לו זה היה כך - לא הייתי עובר בפעם העשירית על מערכי השיעור שבניתי במהלך הקיץ כדי לוודא שוב שלא פספסתי כלום.                                                                                   

לו זה היה כך - הייתי מצליח להירדם בלילה שלפני היום הראשון ללימודים.                                                                    

לו זה היה כך - חיי היו משעממים יותר.                                       

 לו זה היה כך - לא הייתי יכול להיות יותר מורה.   

כיום נהוג במקומותינו להקל ראש בחשיבותו של בית הספר ובחשיבותם של המורים. קטונתי מלנסות להעמיס על גבי את הצלב בדרך הייסורים הזאת הקרויה "שיפור מעמד מערכת החינוך ומעמד המורה בישראל". כל שיש באפשרותי לעשות הוא לקוות שתבחינו בהתרגשות הזאת בעיניי בכל פעם שאכנס לכיתה, או כשאדבר עם או על הילד שלכם, או כשאמצא דרך נוספת להגיע אליו ולעזור לו.                               

חגי תשרי מזמנים שנה חדשה, התחלה חדשה ואיחולים. אני מאחל לתלמידים, החדשים והממשיכים, למידה, אבל כזאת שנובעת מסקרנות וגורמת להנאה ולסיפוק. ולהורים, נחת וסבלנות. אנחנו, המורים, נהיה שם בשבילכם. גם השנה. שנה טובה.

 

עודד יחזקאל (צילום: פרטי)

עודד יחזקאל (צילום: פרטי)

הביא לדפוס : שרון יונתן

 

אדוה גוהר, יו"ר ועד ההורים בבית הספר שז"ר 

 כמו כל שנה תחילת ספטמבר הוא מעמד מרגש ומיוחד. השנה עוד יותר היות ושתי בנותיי תהיינה בוגרות בית הספר בכיתה ו'. שנת מצווה, שנת בגרות, מסיימות להן שנות הילדות. כל הערכים שהעברנו, ביניהם לדאוג לקטנטנים בכיתה א, כל המסרים ששלחנו לכבד את האחר עכשיו באים לידי ביטוי.                                                                          

השנה אני מסיימת שנה רביעית של התנדבות בתפקיד יו"ר ועד ההורים בבית הספר שזר. תפקיד מאתגר ומרתק שנושא בחובו אחריות גדולה, תיווך בין מנהלת בית הספר וההורים לפעמים בין המורים להורים, פגישות בוקר וערב בבית הספר ובעירייה, עזרה וטיפוח לאוכלוסייה הנזקקת, אישורי תקציב, קבלת החלטות, הובלת המשימות והדרישות והכנת תכוניות עבודה. ויחד עם זאת, לדעת לשמור על הקו הדק המפריד בין  מעורבים להתערבות ולדעת להשאיר את הנושא הפדגוגיה להנהלת בית הספר ולצוות המורים, ולמרות הכל להמשיך ולקדם את הנושאים שחשובים לנו ההורים. שיתוף פעולה בין הורים ומורים משמשת דוגמא עבור הילדים, שמושתת על כבוד הדדי ותקשורת טובה.                                  

לא אחת אני נשאלת על ידי ההורים, וגם על ידי המשפחה הפרטית שלי, מדוע אני מתנדבת? איך יש לי זמן לזה בין העבודה שלי לחיי המשפחה ולחיי הפרטיים שלי? האם לא נמאס לי לשמוע כל היום תלונות של כולם?                                                                            

אני רואה חשיבות רבה בפעילות ההתנדבותית וזה אחד המסרים שאני רוצה להעביר גם לבנות שלי, שצריך גם לדעת לתרום, אם זה במערכת החינוכית אם זה לעזור לאנשים שצריכים עזרה, רק אתמול הלכתי להביא תיק בית הספר למשפחה שביקשה עזרה, הבת שלי שאלה "אמא למה את עושה את זה" הסברתי  לה שזה חשוב לדעת גם לתרום גם אם לך לא חסר כלום,  אז היא נתנה לי את המחברות החדשות שלה וביקשה שאתרום בשמה. אני שמחה לתרום למערכת החינוך בעיר, אני שמחה לתת יד בהתפתחות והחשיבה החינוכית, על מנת שנוכל ליצור שינוי אמתי ולגדל דור ערכי יותר, חכם ומבריק יותר. אני מזמינה את ההורים, להיות שותפים פעילים בסיוע ביה"ס לחינוך ילדנו תוך דגש על כבוד הדדי, עשיה משותפת וללא חציית גבולות.

הביא לדפוס : שרון יונתן

אדוה גוהר (צילום: פרטי)

אדוה גוהר (צילום: פרטי)

 נויה אלדר, עולה לכיתה י"ב בתיכון חדש

 

11 מתוך 12 שנים עברו. לא יאמן, מרגיש כאילו עליתי לכיתה א' אתמול. ביסודי ובחטיבה לפעמים נתקלתי באתגרים ובתחום הלימודי אהבתי לעשות בדיוק ההפך ממה שאומרים.

כשהגעתי לתיכון לא הכרתי אף אחד, הגעתי לבית-ספר מתיכון לא משויך, אך מהר מאד הרגשתי חלק, הכרתי חברים ואפילו הצלחתי בלימודים. לראשונה מזה שנים, הרגשתי שהגעתי למקום שאפשר לקרוא לו בית שני. במשך שנים זה כל מה שהכרתי: בית ספר, לימודים, זוהי המסגרת היומיומית. בכל זאת 11 שנים זו מרבית חיי, אף פעם לא באמת הכרתי משהו אחר.                                                    

השנה האחרונה שחיכיתי לה בלי סוף, אני עולה לי"ב, ועכשיו כשאני כאן, כל כך קרובה לחצות את קו הסיום, אני רוצה לעבור אותו לאט, כמו צב. לא בא לי שיסתיים, נשמע מוזר נכון? אבל זוהי האמת. כאן החברים שלי וכאן אני מבלה את מרבית שעות היום, כן יש מבחנים, וכן יש בגרויות, אבל כשאני חושבת על זה באמת, זה שווה את הכל.                         

קחו רגע ליהנות, תעזבו שניה בצד מבחנים ובגרויות, תשאירו את הטלפון בבית, צרו שיחה עם חבר, תחוו רגעים כי הם כאן להישאר, לא כמו הלימודים, שבקרוב יסתיימו, התיכון לא יחזור על עצמו שוב, אלו באמת השנים הכי יפות בחיים, הזקנים לא משקרים. אז קחו רגע לחוות ולהעריך כי אתם תתגעגעו לתקופה בה הייתם ילדים, כמוכם כמוני אקח את עצתי ואאחל לכולכם המשך חיים נהדרים.

 הביא לדפוס : שרון יונתן

 

נויה אלדר (צילום: פרטי)

נויה אלדר (צילום: פרטי)

 

 

 

 

עוד בהרצליה
חשבנו שיעניין אותך גם...
זיכרון בסלון בהוד השרון
זיכרון בסלון בהוד השרון
הולך רגל נפצע קשה בירושלים
הולך רגל נפצע קשה בירושלים
אשה נפצעה בינוני מפגיעת משאית בבני ברק
גם העצים מוכנים ללימודים
אושרה בניית אלפי יח"ד בבקעת אונו
בכל שנה מתגלים בישראל כ - 450 ילדים חולי סרטן -  קנאביס רפואי יכול לסייע להם
האגודה למלחמה בסרטן תערוך לראשונה בישראל יום עיון ארצי להורים לילדים חולי סרטן בנושא רפואה משלימה ושימוש בקנאביס רפואי בקרב ילדים
50 גוונים של השמנה
מודיעין בטוחה לקשישים בדרכים