הרצליה

"הבנתי שאני חייבת לבחור בחיים"

ציונה עירקי מהרצליה, אמו של רס"ר רועי יעיש שנהרג בקיץ 2006, מנפילת קטיושה ליד קיבוץ כפר גלעדי וציפי גבריאל מהרצליה, אמו של סמ"ר עידן גבריאל, שנפל בלבנון בשנת 1996 מספרות כל הכאב שלא עובר והנסיון למצוא נחמה ואושר

זוהר אליה 07/05/2019
מימין: ציונה עירקי, יו
צילום: איציק בירן

יומיים לפני יום הזיכרון, בבוקר שארגנה עמותת "אור למשפחות", נמצאות כ 120 אימהות שכולות במלון "השרון" בהרצליה ומצליחות ליהנות. הן מחייכות למרות שהחדשות מהדרום נוגעות בהן בעוצמה. הן צוחקות בזכות התמיכה מאחיות-לצרה, והן בעיקר עושות זאת בשביל הילדים שנשארו להן.

"אחרי שרועי נהרג, במשך שנה לא נכנסתי למטבח", מספרת ציונה עירקי (69) מהרצליה. "היה לנו קשר מיוחד, הוא היה מחובר אלי מאוד, וכשנפל כולם אמרו שגם ציונה תמות. הבת שלי התחננה שאשמור על עצמי והבטחתי לה, אבל עדיין היה לי קשה להסתכל על הבן הקטן שלי, שהזכיר לי את רועי. יום אחד הוא תפש אותי בשתי ידיים, ניער אותי ואמר: אמא, איפה אני?? קיבלתי זבנג. הבנתי שאני חייבת לבחור בחיים".

רס"ר רועי יעיש נהרג בקיץ 2006, מנפילת קטיושה ליד קיבוץ כפר גלעדי. לאחר מספר חודשים קיבלה ציונה טלפון מעירית אורן גונדרס, יו"ר העמותה.

"היא ממש אילצה אותי לבוא. היה לי מאוד קשה בהתחלה אבל התחברתי אליה ומאז אני באה לכל אירוע. בנוסף אני מנציחה את רועי בכך שאני מדברת עליו בבתי ספר ובבסיסים צבאיים, הקמנו גינה על שמו, הוצאנו ספר. זה עושה לי טוב".

"הבנים לא היו רוצים לראות את האימהות שלהן שבורות", פוסקת עירית. "הם היו רוצים לראות אותן חיות ורוקדות ולכן אני לא עוסקת בכאב. אני מוציאה את המשפחות מבתי הקברות ומראה להם שצריך, ואפשר ונכון לחיות את החיים בעוצמה".

עם שיער בלונדיני ומראה זוהר ומחויט, עירית נראית כדוגמנית אבל בפועל מדובר בסא"ל במיל. ששימשה כראש ענף כח אדם בהנדסה קרבית והכירה יותר מדי חיילים וקצינים שנהרגו.

"כשהלכתי להלוויות במהלך השירות בכיתי יותר מההורים השכולים. ביקרתי משפחות מפורקות שלא רציתי לעזוב להם את היד. השיא היה כשקיבלתי את ההודעה על מותו של סרן משה טרנטו ז"ל. מיניתי אותו לתפקיד בעזה והוא נהרג. במשך שנים לא העזתי לעלות אל קיברו".

אז הקמת את העמותה?

"התחלתי עם מפגשים של 4-5 משפחות ואחרי שנתיים עזבתי את העיסוק שלי כיועצת אישית והתמסרתי לפעילות העמותה. זה היה סיכון כי אף אחד לא הכיר אותי אבל בעלי אמר לי שאמשיך גם אם נצטרך לממן הכל מכיסנו".

כיום העמותה בראשותה בקשר עם כ 3,500 משפחות. ב 2003 היא זכתה ב"אות הנשיא למתנדב" וב 2018 ב"אות המופת החברתי" בכנס ישראל-שדרות לחברה. העמותה מארגנת מגוון אירועים, אבל בוקר זה מיועד לאימהות בלבד. הן זוכות לאירוח מפנק, טיפולי יופי והרצאה משעשעת של אוסנת וישינסקי, אם שכולה בעצמה.

במבט ראשון זה נראה כמו עוד יום כיף, אבל מאחורי החיוכים לכל אחת יש משהו שהיא לעולם כבר לא תעשה. ציפי גבריאל (70) מהרצליה לא מסוגלת להיענות לבקשתה של עירית וללבוש חולצה לבנה.

"אני גם לא מסוגלת למחוא כפיים", היא מודה. "בני עידן נהרג בגיל 20. חשבתי שהיה לי קשה כשכל החברים שלו השתחררו אבל היום כשלכולם יש 2-3 ילדים זה קשה יותר".

סמ"ר עידן גבריאל, ששירת במודיעין שדה, נפל בלבנון בשנת 1996.

גם ציפי, אישה יפה ומטופחת, הכריחה את עצמה לחזור לחיים עבור בתה, לירון.

"חודש אחרי האסון החברים שלו נסעו לטיול ואני הצעתי לה להצטרף אליהם. היא לא האמינה שאני מאפשרת לה את זה, אבל לא רציתי שהיא תישאר בצל. אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שבכיתי לידה".

אז איך את מתמודדת?

"כשיש לי נפילות אני מתנתקת ומתכנסת בעצמי. זה יכול לקחת יום, יומיים או שבוע. הכאב לא עובר אבל החברים שלו לא שוכחים. עד היום הם באים לבקר ולפעמים מתקשרים סתם ככה". פתאום עובר חיוך על פניה. "אם עידן היה יודע הוא היה מתהפך בקברו".

עוד בהרצליה
חשבנו שיעניין אותך גם...
רשימת תפוח: 50% נשים בשמינייה הראשונה
רשימת תפו"ח: 50% נשים בשמינייה הראשונה
החל פיתוח שכונת הבנים הממשיכים במיתר
במיתר החל פיתוח שכונת הבנים הממשיכים
בת ים נותנת מכל הלב
בת ים נותנת מכל הלב
עו"ד מנשה אליאס מתמודד למועצה
מדורות משותפות בלג בעומר
מדורות משותפות בל"ג בעומר
זרם הגולף
זרם הגולף
מחבקים את שדרות
פועל נקבר למוות בהריסות מפעל באזור ירושלים