כפר סבא

מתווך החלומות

כשדיויד לוקוף השתחרר משירות קרבי בצנחנים הוא החליט שהוא רוצה לתרום לחברה והלך ללמוד עבודה סוציאלית. כיום הוא עובד בחברה שמתמחה, בין השאר, בפיתוח שירותי דיור מוגן לאנשים המתמודדים עם נכות נפשית, ובשעות הפנאי מופיע כסטנדאפיסט בערבי במה פתוחה

אביבית פרקש 08/07/2018
דיויד לוקוף. משתמש בהומור (צילום: אלן שיבר)

כשדיויד לוקוף (43) השתחרר משירות קרבי בצנחנים, הוא רצה להמשיך לתרום לחברה ולעשות דברים משמעותיים, אז הוא החליט להיות עובד סוציאלי. במשפחה אחרת אולי היו מתפלאים על בחירתו אבל כשאתה גדל עם אמא עובדת סוציאלית שעלתה עם בעלה מדרום אפריקה מטעמי ציונות, זאת נראית בחירה טבעית לגמרי.

"אם אמא שלי לא הייתה עובדת סוציאלית בעצמה אולי לא הייתי יודע בכלל שמקצוע כזה קיים", מודה דיויד. "אבל הרצון לעזור לאחרים זה משהו שטבוע בי מילדות ומהכרות עם עצמי ידעתי שאתאים לתחום הזה".

לא חששת מהשכר הנמוך? מהעובדה שאין הרבה גברים בתחום?

"לא חששתי, והעדפתי לבחור בכיוון מקצועי בו יהיה לי יתרון יחסי על אחרים ואצטיין במה שאני עושה. דווקא העובדה שאין הרבה גברים נותנת לי יתרון יחסי. קיבלתי הרבה הזדמנויות ואחרי חמש שנים כעובד סוציאלי כבר התחלתי לנהל הוסטל בחברה פרטית, וזאת מערכת מורכבת ואתגר גדול".

אחרי עשר שנים של עבודת ניהול צוות החליט דיויד שהוא רוצה לחזור למגע הישיר עם האנשים ומזה חמש שנים שהוא משלב במקביל גם עיסוק פרטי בתיאום טיפול לנפגעי הנפש (case manager) וליווי וסיוע למשפחות שלהם.

"רציתי לחזור לשטח", הוא מסביר. "אני מגיע לבתים של האנשים, מדבר איתם בגובה העיניים, מסביר להם מהן הזכויות שלהם ומיהם הגורמים שיכולים לעזור, מפנה אותם למרכזי ייעוץ ומקורות תמיכה, מתווך בינם ובין הרשויות ומצמצם את אי הוודאות. זאת עבודה אנושית עם הרבה ערך מוסף, שבה אני יכול להיות משמעותי, להשפיע ולתת לאנשים תמיכה לשנים רבות".

איך מתמודדות המשפחות שאתה פוגש?

"כל משפחה שמתמודדת עם יקיר שנמצא במשבר נפשי עמוק מושפעת מזה מאוד והרבה פעמים הם לא ממש מבינים מה קורה. בן המשפחה מתחיל להתנהג בצורה מוזרה והם לא יודעים איך להתמודד עם זה. אי הוודאות יוצרת משבר אצל ההורים, האחים או הילדים והאבחון הסופי לפעמים יוצר קבלה של המצב ולפעמים מקשה עליהם. זה מצב שיכול להביא לפירוק המשפחה אבל כשיש הכוונה, עידוד ותמיכה זאת הזדמנות לחישוב מסלול מחדש, צמיחה וחמלה".

במסגרת העבודה, דיויד נתקל גם במקרים קשים ועצובים, אבל הוא לא נותן לזה השפיע עליו והוא גם אופטימי. מאוד.

"זהו תחום מלא בתקווה, וישראל נמצאת בו במקום מצוין ביחס לשאר מדינות העולם", הוא קובע. "בשנת 2000 חוקק פה חוק שיקום נכי נפש בקהילה, הנותן תקציב לטיפול שלא מושפע מממשלה זאת או אחרת. החוק מאפשר פיתוח שירותים על ידי גורמים חיצוניים, שיש עליהם פיקוח חזק מאוד של משרד הבריאות. אני אמנם מועסק על ידי חברה פרטית אבל נתון לביקורת משרד הבריאות וגם מקבל ממנו הכשרות והשתלמויות מקצועיות".

החברה בה דיויד עובד כמנהל מתמחה בנושא דיור מוגן לאנשים המתמודדים עם נכות נפשית.

"יש לנו 20 דירות מוגנות בכפר סבא ובפתח תקוה ואנו עוזרים לדיירים לחיות חיים רגילים. יש לי צוות עובדים שאותו אני מדריך איך לגשת לדיירים, איזה תמיכות רלוונטיות הם יכולים לקבל. אנחנו מקבלים אנשים שנסגרו בפניהם דלתות אחרות, אנשים עם אובדנות קשה ועובדים איתם על פי הערכים של ' מודל ההחלמה' שהיא גישה טיפולית שאומצה על ידי  משרד הבריאות ומעודדים אותם לשאוף ולחלום".

איך עושים את זה?

"אנחנו שואלים אותם. מה החלום שלך? מתי הצלחת בחיים? בהתחלה הם בכלל לא עונים כי זאת שאלה שמעולם לא שאלו אותם אבל אנחנו לא מוותרים, כי החלום הוא דבר קריטי להמשך החיים של כולנו ותפקידנו לתווך את החלום לתוכנית מעשית שמחוברת לקרקע".

ואיך מתמודדים עם אי הצלחה?

"לא כל התהליכים מצליחים וישנם דיירים שחווים משברים קשיםוזה בהחלט משפיע אבל, הפרספקטיבה שלי היא של גאווה ותקווה. 20% מאנשי הצוות שלנו הם בעצמם מתמודדים עם נכות נפשית. חלקם מטופלים שלנו שהפכו לאנשי צוות, חלקם עברו תהליך במקום אחר והם משולבים בכל התפקידים. זה מורכב מאוד אבל מדובר באוכלוסייה שמוקירה תודה על מקום עבודה יותר מאדם מהיישוב ויש להם ערך מוסף גבוה יותר".

מניסיונך, איך אנשים עם נכות נפשית מתקבלים היום בחברה?

"כעובד סוציאלי צעיר חשבתי שאתעסק הרבה עם הקהילה אבל זה לא קורה. כמובן שעדיין יש מקרים שבהם תושבי שכונה מסוימת מתנגדים לפתיחת הוסטל אבל הדירות שלנו ממוקמות בבניינים רגילים ולא נתקלתי בבעיות, להפך. הרבה פעמים נוצרים קשרים חברתיים בין הדיירים שלנו לבין השכנים שגם דואגים ומתקשרים אליי או לצוות בעתות משבר. אני גם רואה הרבה מעסיקים שנותנים הזדמנות וזוכים בעובדים שמבינים את ההזדמנות שניתנה להם ומפגינים מסירות גבוהה. תעסוקה זה הבסיס הכי חשוב ומשם השיקום מתחיל".

דיויד מעיד על עצמו שהוא משתדל לא לקחת את המטען הרגשי מהעבודה הביתה, שם יש לו אישה ושלוש בנות קטנות (11, 8, 5) אז יש לו דרך אחרת, מקורית, להתפרק מהנטל. בנוסף להיותו מנהל, עובד סוציאלי ואבא הוא גם סטנדאפיסט חובב ומי שרוצה יכול לראות אותו מופיע בערבי במה פתוחה באזור.

"זאת התרפיה שלי. אני צוחק הרבה על עצמי ועל ההורים שלי, כי כילד די התביישתי במבטא השונה שלהם. היום אני מדבר הרבה עם אמא שלי על העבודה. היא מנהלת דיור מוגן ליוצאי דרום אפריקה ואנחנו מדברים על אתגרי הניהול והשרות האנושי. אני מאוד משוחרר על הבמה ומשתמש בהומור שלי גם בעבודה. אני נמצא בתחום שבו אתה מביא את האישיות שלך ואת היכולת ליצור אמון וכשאני צוחק על עצמי, גם עם מטופלים, זה הופך את הסיטואציה ליותר אנושית. גם אנשי הצוות מתלוננים שאני מצחיק אותם ומפריע להם לעבוד ואת הבנות שלי זה כמובן משגע".

לאתר של דיויד לוקוף – Davidlochoff.com

 


עוד בכפר סבא
חשבנו שיעניין אותך גם...
עובדי עיריית כפ"ס למען הקהילה
הסטייליסטית סנדרה רינגלר
קמפיין אהבה של סנדרה רינגלר
הוגבלו שעות הפעילות במגרש הספורט ברחוב הצברים
מודיעין: נלכדה בשנית הצבועה
מודיעין: הצבועה נלכדה בשנית
חברת כרמית חולקת מתכון טריקולד
טריקולד מוס אישי
מצלמות במעגל סגור במעונות "צעדים" ברחובות
חנוכת הבית הרביעי לחיילים בודדים
אימוץ חיילים בודדים בהוד"ש
פועל נפצע ממלגזה - מצבו בינוני
פועל נפצע ממלגזה - מצבו בינוני