רמת השרון

מחכות לצלצול

לרגל החזרה ללימודים פנינו למנהלת בית ספר, למורה, לתלמידה שעולה לכיתה י"ב ולאם לתלמידים במערכת החינוך, כדי שיחלקו איתנו במילים שלהן, את התובנות, והתחושות שמלוות אותם לקראת השנה שבפתח

אתר לוקאל 29/08/2018
מחכות לצלצול

מגלים עולמות

 אורנה נמיר צבי, מנהלת בית הספר היסודי גולן

ממש בימים אלו, בשלהי חודש אוגוסט, מתוך ימיו האחרונים של החופש, מגיחה לה עוד רגע קט שנה חדשה. זו שנתי השישית במערכת בה אני פותחת את שנת הלימודים, מול עיניים בורקות של תלמידים נלהבים, הורים נרגשים וצוות מורים מסור וערוך היטב לפתיחת שנה. בכל שנה מחדש המעמד מרגש כבפעם הראשונה, הלב מסרב להאט את קצבו ותחושת החג נישאת באוויר. בעוד ימים ספורים ישמע הצלצול הראשון לשנת הלימודים התשע"ט ואנו שוב נצא למסע משותף, יד ביד, בתחושת התרגשות, שמחה ואולי גם קצת חשש. שנה חדשה הפותחת לכל אחד ואחת מאתנו, גדולים וקטנים, חלון להזדמנויות רבות להתעצמות והתחדשות.                                                                                

במהלך החופשה נערכנו לקראת חזרת התלמידים לביה"ס מחופשת הקיץ, קלטנו מורים חדשים, תלמידים חדשים לשכבות השונות והתארגנולקראת קבלת תלמידי כיתות א' בצורה המיטבית ביותר. בנוסף, קיימנו הכנות רבות בהיבט הפדגוגי: עמלנו על תוכניות לימודים בדגש על הייחודיות הבית ספרית: "תקשורת מקרבת", הכנת חומרי למידה מאתגרים והכנת הכיתות לקליטתם של התלמידים. השנה נפתחת כיתת חינוך מיוחד נוספת בשכבת כיתות א' וכולנו, תלמידים, הצוות החינוכי וההורים נרגשים ושמחים שזכינו בכך. חשוב לי לברך ולהוקיר את אנשי החינוך והמנהלה של ביה"ס על היערכות נהדרת לקראת השנה החדשה. אני גאה בצוות היקר שלי, "צוות מנצח", כפי שאני מכנה אותו ומאחלת לכולנו בהצלחה במשימתנו החינוכית. אני סמוכה ובטוחה כי נראה ברכה בעמלנו הרב.                                       

 בשנים האחרונות בית הספר מוביל ומנחיל תרבות שבה המצוינות היא ערך מרכזי. בחזוננו הבית ספרי אנו חולקים ערכים של מצוינות אישית ואנושית, תוך מחויבות ורגישות לתקשורת הבינאישית בחברה, "תקשורת מקרבת". בטוחני שכאן, ממש בקרבנו, במערכת החינוך האיכותית של רמת השרון, נמצאים מדינאים, מדענים, משוררים, אמנים וספורטאי העתיד שירכיבו את החברה הישראלית בעשורים הבאים ויהפכו אותה לחברה טובה יותר.                                    

אני מקדמת בברכה ובידיים פרושות לרווחה את תלמידי שכבת א' החדשים אשר מצטרפים למשפחת גולן. אנו מבטיחים לחבק, לעטוף ולעשות כל שביכולתנו לאפשר לכם השתלבות מהירה ומיטבית. ולהורי תלמידי כתה א' שמתרגשים במיוחד בימים אלו, אולי אף יותר מילדיהם, אומר תמיד: "יש ימים כאלו שלא שוכחים, אחד מהם הוא היום הראשון בכיתה א', זהו יום מיוחד שכזה, יום של התחלה חדשה, מיוחדת ומבטיחה. ולתלמידים הרכים אומר: "אתם, הגוזלים שלנו, תלמדו לפרוש כנפיים ולעוף. בית הספר הוא מקום בו ייפתחו בפניכם עולמות חדשים. חשוב שלא תתביישו אף פעם לשאול שאלות. הסקרנות תוביל אתכם להרפתקאות בין דפי הספרים ועולם המספרים. בטוחני שאתם נרגשים ואולי קצת חוששים. אני מבטיחה לכם שעוד מעט תחלוף הרגשה זו ומהר מאוד תכירו חברים חדשים ותרגישו חלק מהמשפחה הגדולה והמחבקת שלנו. אנו נעשה הכל כדי להעניק לכם חוויות אינספור: לימודיות, חברתיות ועוד".                                         

שנת תשע"ט תעמוד בסימן האחדות ואאחל לכולם, שמי ייתן ושנה זו תהיה שנה שקטה ובטוחה, שנת בריאות, כבוד ואחווה, שנה של שלום ואהבה, אחדות ושיתוף פעולה , שנת עשייה לימודית ענפה, שנה של פליאה וגילוי, למידה והבנה, שנה של חברות טובה והזדמנויות חדשות, עשייה משמעותית, למידה מוצלחת והגשמת השאיפות לכל תלמידי  בית ספר "גולן", רמת השרון ובית ישראל. אסיים במשפט בו אני מאמינה: " ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאינו: האחת היא שורשים, השנייה היא כנפיים" ( הודינג קרטר ג'וניור). השאיפה שלי היא להשריש בתלמידנו שורשים ולהצמיח להם כנפיים. שתהא שנה טובה.

הביא לדפוס: שרון יונתן

אורנה צבי נמיר (צילום: פרטי)

אורנה צבי נמיר (צילום: פרטי)

 

"אהבה בת 20"

ענבל ברגר-מישר. רכזת ספרות ומחנכת בתיכון אלון

לפני שנים רבות ישבתי ב"גילמן", ולאוזני התגלגל משפט שלימים חרץ את גורלי. "מחפשים לתיכון אלון מורה לספרות, מחליפה לשלושה חודשים, כי אחת המורות ילדה". בגיל 23 עוד לא הייתה לי תעודת הוראה, ולמעשה הייתי בסיומן של המטלות האחרונות לתואר הראשון. היה לי גשר בשיניים והייתי צ'לנית בתזמורת. כבוגרת אלון ההזדמנות קרצה לי. התקשרתי ובאתי. חלפו להן 20 שנה. התינוקת שנולדה למורה שהחלפתי ודאי כבר משוחררת טרייה, ואילו אני טרם סיימתי את התיכון. רבות השתנה, את מקום הלוחות והגירים החליפו הלוחות החכמים, ואת מקומם של האחרונים החליפו המסכים, הטאבלטים והמחשבים הניידים. את מקום הספרים החליפו המקראות המקוונות, ואת מקום שיחות הטלפון החליפו המסרים הקצרצרים  בוואטסאפ, מלווים בפרצופים צהובים, משתאים, כועסים, או לחילופין – שופעי אהבה ומפריחי נשיקות.   

במרוצת השנים העולם השתנה ואתו עולם בית הספר. הכל השתנה. כמעט. אולם דבר אחד נותר כשהיה, והוא טבע האדם, או שמא טבע התלמיד. הסקרנות, ההתלהבות, התבונה, כמו גם הרגישות, הצורך בהקשבה, בהכלה, הצורך ביד מכוונת, בוטחת, אך גם רכה וגמישה, היצירתיות, המעוף, כל אלו היו גלומים ועודם בכל תלמיד ותלמיד, בכל אדם באשר הוא אדם. כמי שידו בחינוך, המשימה שלי היא לחשוף זאת. זו אוּמנותי, ולא אחטא אם אוסיף ואומר – גם אֹמנותי. לראות כל תלמיד, להעצימו, ולהביאו אל מפתן חוכמתו שלו, להכיר ולהוקיר את ייחודיותו, לשמוע את קולו, ועם זאת – ליצור גורם מאחד, מגבש לכדי כיתה, לכדי תזמורת. מלאכת התִּזמור הזו מרתקת אותי, ואני חשה מבורכת לבצעה.   

בעוד מספר ימים אעמוד מול עשרות זוגות עיניים. כולי תקווה כי הודות לתשוקה שלי ללמד אגרום להן לנצוץ. זו המחויבות שלי, כלפיהם, כלפי עצמי. דרך המילה הכתובה, השיר, הסיפור – אקבל הצצה נדירה למבואות נפשם, אגע רגע בצפונות לבם, ואולי, ואולי רק לשבריר שנייה, אצליח להרחיב ולו במילימטר את יריעת חייהם.

הביא לדפוס: שרון יונתן

 

ענבל ברגר-מישר (צילום: פרטי)

ענבל ברגר-מישר (צילום: פרטי)

הקיץ האחרון שלי

גפן מרקוס עולה לכיתה י"ב בתיכון רוטברג

זה הקיץ האחרון שלי במערכת החינוך, ובקיץ הבא כבר אתכונן לגיוס. אני גפן מרקוס, עולה לכיתה י"בבתיכון רוטברג. לומדת במגמת תקשורת במסלול הרדיו.

אני מתנדבת במועצות תלמידים זאת השנה החמישית שלי, השנה כיהנתי כדוברת מועצת התלמידים והנוער מחוז תל אביב ועכשיו אני מייצגת את בני ובנות הנוער של מחוז תל אביב במועצת התלמידים והנוער הארצית.

בראשון הקרוב, אתחיל את שנתי האחרונה במערכת החינוך. השנה בה כל תלמיד רוצה להיות. מסיימים עם שיעורי הבית, העבודות, המטלות, והבגרויות לכל החיים. אנחנו חושבים שסיימנו את החלק הקשה והמתיש בחיים והופכים להיות סוף-סוף בוגרים. לעומת זאת, חלק בי מצטט את השיר של מוקי ויוסלס.איי.די, 'אני לא רוצה להתבגר'. אני יודעת שאחרי שאסיים את הבגרויות הקשות, יגיע השלב הבא בחיים שלי, שהוא קשה הרבה יותר. הצבא. ואחרי זה, לימודים נוספים, ואחרי זה, עבודה. אלה הם החיים האמיתיים. זה נשמע לא פשוט אז אני מעדיפה להיות ריאליסטית ולהבין שלהיות תלמיד זה לא הכי קשה שיש. אבל זה לא שלהיות תיכוניסט זה הדבר הכי קל. למשל, אני לא מבינה למה אני צריכה לדעת גזרות בלשון? למה אני צריכה להגדיר את מאפייניו של הגיבור הטראגי במחזה "אנטיגונה"? למה אני צריכה לשבת ו"לחרוש" את החומר וביום הבגרות "להקיא" אותו? אני אשכח אותו ביום שלמחרת. 

אני לא רוצה להעביר את הזמן בילדות שלי ובסופו של דבר להסתכל לאחור ולהגיד שסבלתי. אבל בגלל זה, אני מתנדבת ותורמת לחברה. חשוב לי להשמיע את קולם של בני הנוער ולפעול למענם וכך אנחנו עושים במועצת הנוער העירונית.

ובנימה אופטימית זו, אני מאחלת לחבריי התלמידים ולמנהלת החדשה בתיכון רוטברג, הדי גור, שנת לימודים מוצלחת.

 הביא לדפוס : שרון יונתן

גפן מרקוס (צילום: פרטי)

גפן מרקוס (צילום: פרטי)

מורתי היקרה שלום

 טלי ברש בוסקילה – יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר קרית יערים

קוראים לי עברי, מלאו לי שלוש. בשבוע הבא אכנס למערכת החינוך הציבורית. יש לנו עוד כמה שנים עד שניפגש, אבל זאת הזדמנות מצוינת להתכונן ולהכיר- אני את מערכת החינוך, ואת אותי ואת עולמי.

מדברים אצלי בבית הרבה על חינוך וערכים. ההורים שלי כנראה מהסוג המעורב. אבל בינתיים אני גדל עם אייפד ואייפון, הם פשוט יותר מעניינים אותי מבייביסיטר.

אני מוריד סרטונים ביוטיוב, מדבר עם סירי, לומד אנגלית באפליקציה, מדבר בסקייפ עם הדודים, כשגוגלדוקס פתוח.

אחי בן 8 "במתקדמים". הוא משחק עם ילדי העולם  במשהו שנקרא פורטנייט.

האחיות שלי, בנות 10, הקימו פלטפורמת מסחר באינסטוש. הן קונות ציוד באמזון, אלפי עוקבים, מפיקות סרטוני תדמית ל״ עסק״ שלהן.

לעולם הזה אני וחבריי גדלים. אני לומד לדעת הכל ומיד. אמא בודקת בגוגל.

האחים שלי שואלים כל בוקר למה צריך בית ספר. הם מתלוננים שהמערכת שלהם לא מלמדת מה שמשמעותי, שהם צריכים ללמוד את ״מקצועות העתיד״. אמא מסבירה להם שיום יבוא והמערכת תשתנה. סבלנות.

בכלל, ההורים מעריצים אותך על שבחרת לעסוק בהוראה. הם מספרים שהמורים נושאים על כתפיהם את עתידה של המדינה. ההורים אומרים שעד שאגיע, תפקידך ישתנה. את תהי מפיקה ומנצחת. 

תעזרי לנו להיות אנשים טובים, רגישים לסביבה ולזולת. האייפד לא מלמד אותנו את זה. תעזרי לנו לחלום, ליצור, ליזום, להעז, לגלות את עצמנו.

טרם הומצאה הטכנולוגיה שמסוגלת לזה.

תזנחי את המדידה והציונים. הרי ברור שאין להם ערך. את ודאי תדאגי שאם יהיו מבחנים הם יבדקו את היכולת לשאול שאלות חכמות.

נכון, ההורים מנסים לעשות זאת בבית. אבל אותך אעריץ. מילה שלך תוכל לשנות את חיי, לפתוח בפני עולמות חדשים. את מנהלת המעבדה החברתית שתכשיר אותי ואת חבריי לחיים.

שמרי על עצמך מורתי, הדרך והמערכת לא פשוטות, ולך אין תחליף.

 הביא לדפוס: שרון יונתן

 

טלי ברש בוסקילה  (צילום: פרטי)

טלי ברש בוסקילה (צילום: פרטי)


 

 

 

עוד ברמת השרון
חשבנו שיעניין אותך גם...
צעירה ישראלית נהרגה בבוליביה
המועדון החברתי במתנס אלי כהן ימשיך לפעול
תימשך פעילות המועדון החברתי במתנ"ס אלי כהן
לחצני מצוקה בגני הילדים הפרטיים
"הנאשם עשה שימוש ציני במעמדו כמורה:
על הגובה
צבי יחזקאלי מגיע לרעננה
הרצאה מרתקת של צבי יחזקאלי :"שבעים שנה של פלא בתוך מזרח תיכון מתמוטט"
שיעור על גלגלים
שיעור על גלגלים
אישום: איים על אחותו