רעננה

"בחרנו בתפקיד מלא סיפוק"

לרגל שבוע האח/ות הבינלאומי סיפוריהם של האחים והאחיות של בית החולים לוינשטיין, שעבורם העבודה הזו היא לא רק מקצוע אלא שליחות

זאב גולדשמיט 10/05/2018
מימין: נאטור עבד אלחאלק ; חווה ברב ; אורנה צהגון ; שוש אגנש ; אנמון וינרב

להיות אח או אחות במקצוע שיקומי זו עבודה קשה, שלא תמיד זוכה להכרה ולהוקרה הראויים. אבל השבוע זה השבוע שלהם. בכל העולם מציינים את "שבוע האחות הבינלאומי" כאות הוקרה לעבודה החשובה של האחים והאחיות. לרגל האירוע כינסנו בבית החולים לוינשטיין ארבע אחיות ואח מוערכים, שעובדים במחלקות השונות של בית החולים: שוש אגנש, עולה חדשה מהונגריה, נאטור עבד אלחאלקמקלנסווה במשולש, אנמון וינרב, עולה חדשה מבלגיה, אורנה צגהון, מהעדה האתיופית, והוותיקה מכולן, חווה ברב.

 "נדבקתי באהבה למקצוע, וכל יום אני נפעם מחדש כשאני רואה את תוצאות העשייה שלי", אומר עבד, כבר עשר שנים בלוינשטיין, כעת במחלקה לשיקום מוחי. מתפקד כראש צוות ומדריך מחלקתי, אחראי על קבלת אחים ואחיות ועל קבלת סטודנטים מבתי הספר לסיעוד.

ביומו הראשון לעבודה הגיע עבד בלי ציפיות, אבל היום הוא מרגיש שבית החולים לוינשטיין הוא משפחה עבורו. "אני מעדיף להיות אח גדול ולא רופא קטן. אם יש דוגמה טובה לדו קיום זה בית לוינשטיין. מוניתי לראש צוות ולאח מנהל תורן, ואין יותר מזה כדי לקבל הערכה להתקדמות שלי".

חווה ברב, תושבת רעננה, היא הוותיקה שבחבורה, 44 שנים בבית לוינשטיין. אחות מוסמכת במחלקת שיקום נוירולוגית ב', שעברה פרק לא פשוט בחיים. לפני שש שנים מצאה את עצמה מטפלת בבעלה שעבר אירוע מוחי ואושפז במחלקה שבה היא מועסקת.

"אני חייבת לבית החולים לוינשטיין את חיי בעלי. בעלי היה מורדם ומונשם, ולא נתנו לו סיכוי קטן להמשיך לחיות. ד"ר נחום סורוקר נסע לטיפול נמרץ בבלינסון, ראה את הסי-טי, והחדיר בי אמונה שבעלי ישתקם. העברנו אותו ללוינשטיין וכנגד כל הסיכויים בזכות התמיכה והטיפול המסור של צוות אחיות המחלקה שלי, היום בעלי חי ומתפקד כעצמאי. בחיים לא אצליח לפרוע את החוב שלי למשפחה הזאת. אני, שמכירה כעת את המחלקה משני הצדדים, יודעת להעריך את עבודת האחיות, גם כאשתו של מטופל וגם כאחות שמטפלת. הצוות המדהים כאן תמך בי, כי למרות עשרות השנים שלי במקצוע, זה לא היה פשוט לעבור את התקופה שבעלי טופל כאן".

חווה זוכה לפירגון מהמנהלים שלה, אבל גם ממטופלים שממשיכים להיות איתה בקשר. "יש מטופלים שמזמינים אותי לאירועים משפחתיים שלהם שנים אחרי שהשתחררו אצלנו".

אורנה צגהון, אחות מרכזת טיפול במחלקת שיקום מוחי ג', עלתה מאתיופיה במבצע משה 1985. מתגוררת בהוד השרון, אמא לארבעה ילדים. 

"כשעליתי לארץ לא חשבתי שאהיה אחות, אבל היום אני מרגישה שבחרתי בתפקיד מלא סיפוק. אני אוהבת לעזור לאנשים, לכן בחרתי להיות אחות שמלווה גם את המשפחה מרגע הגעתה ועד השחרור של המטופל. אני כאן כבר 14 שנים ונהנית מכל רגע. אני גאה לעבוד כאחות בלוינשטיין. כשמטופל מגיע לכאן במצב קשה, ואחרי עבודה רב מקצועית אנחנו מעמידים אותו על הרגליים - זה עבורי אושר עילאי".

שוש אגנש, עולה חדשה מהונגריה, עסקה בתחום עוד בארץ מולדתה. תושבת רעננה, עובדת בלוינשטיין תשע השנים כאחות מוסמכת. "כשאני מעניקה תמיכה למשפחה של מטופל, אני מרגישה שאני מקבלת תמיכה גם מהם", אומרת אגנש, שמכירה גם את הצד של המטופלים, כיוון שלאחרונה עברה ניתוח מפרקים ברגליים, ועברה שיקום במקום שבו היא משמשת כאחות מוסמכת.

עולה נוספת שעובדת בבית החולים לוינשטיין היא אנמון וינרב. עלתה מבלגיה לפני 11 שנים.

אנמון, תושבת רעננה, עובדת כאחות בשיקום חבלות מוח, ומרגישה סיפוק גדול: "את ההתנסות שלי כסטודנטית עשיתי בבית לוינשטיין וכבר אז הבנתי שזה המקום שבו אני רוצה להישאר. אני מלאה סיפוק מהתמיכה שאני מעניקה למשפחות המטופלים".

 מה המקרה הכי קשה שהשפיע עליכם?

 חווה: "כשעבדתי בטיפול נמרץ, הגיע ילד בן חמש שבלע בוטן. ניסו לשלוף החוצה את הבוטן אבל משהו השתבש, והילד החל לבכות. זה היה בתחילת דרכי כאחות והייתי בטראומה בעקבות הסבל של ההורים והילד. מקרה אחר היה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהגיעו אלינו לשיקום חיילים מחוסרי הכרה עם פגיעות ראש. באותה תקופה של המלחמה התקשיתי לישון בלילות מהמראות שראיתי. מקרה  שלישי היה כשחולה קפץ מקומה רביעית ומת. בדיוק סיימתי משמרת ערב וזה קרה מול עיני. הייתי מפורקת".

 כיצד אתם מתמודדים עם הקושי כשמטופל נפטר?

עבד: "באותו רגע צריך לגלות אמפטיה, רגישות כלפי המשפחה. ההרגשה האישית שלי במקרה של מוות היא של תחושת פספוס, כי מוות זה משהו, שקורה לעיתים נדירות בעבודה שלנו"

חווה: "שיחות, ועוד פעם שיחות. כל הצוות מדבר על המקרה שקרה, כי זה משחרר לחצים ועוזר להתמודד".

כיצד עושים הפרדה בין המראות הקשים בעבודה לבין החיים הפרטיים?

עבד: "כשאני יוצא משער בית החולים אני עושה סוויץ' ומנסה לחשוב רק על הטוב. יש לי ילדים שצריכים אותי, ואני חייב להשאיר אנרגיות ליום הבא, לטיפול באנשים שזקוקים לטיפול שלי נטו".

חווה: "לפעמים קשה להשתחרר. הייתי מגיעה  הביתה ומדברת עם בעלי על מה שעבר עלי. לפעמים לא ישנתי לילות. חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו זה גם מוות. זה גורם לי להעריך יותר את החיים. צריך לדעת ליהנות מהחיים כי לא יודעים מה יהיה מחר. מצד שני, המקרים של חולים שהגיעו שבר כלי ויוצאים משוקמים, זה פיצוי על הכל".

מהיכן אתם שואבים את הכוחות הנפשיים להתמודד עם מקרים קשים?

עבד: "כשמטופל מגיע למחלקה במצב קשה יש גם שימחה, שאני מסייע למטופל לעמוד על הרגליים בסיום תהליך ממושך. היה לי מטופל שליוויתי אותו עד שהשתחרר לביתו, וכשנפרדנו הוא קרא לי 'המלאך גבריאל'. התגובות החיוביות של המטופלים זה מה שעוזר לי להתמיד בעבודה לצד תמיכה של אשתי והילדים,".

חווה: "כנראה שנולדתי עם כוחות נפשיים שמתאימים למקצוע. מכיתה ח' התנדבתי פעם בשבוע בבתי חולים".

 נתקלתם באלימות נגד צוות רפואי?

עבד: "אני זוכר לפני מספר שנים, כשחולה קרא לי 'ערבי מחבל, צריך לשלוח אותך לעזה' ובדרך סינן גם קללה. פניתי לאחראית שלי עם דמעות. הייתי אז צעיר והיה לי קשה לעשות את ההפרדה. לאט לאט הבנתי שחלק מהחולים לא שולטים על מה שהם אומרים. פעם הייתי לוקח את זה קשה, היום אני לא עונה, אלא משיב: 'תעזוב את זה שאני ערבי. כרגע אני אח במחלקה ואני רוצה לעזור לך. במה אפשר לעזור?' התבטאות כזו מצידי במקרים רבים משפרת את האווירה. אישית לא נתקלתי באלימות פיסית, אבל ידוע לי על קולגה,  ששני ילדים של מטופל רדפו אחריו ורצו להכניס לו מכות. האח ברח, הצוות הפריד. קראו לביטחון ונמנע מקרה קשה יותר".

חווה: "אלימות מילולית כן חוויתי. למשל, אמא של חולה שהתבקשה לא להיכנס לחדר האחיות, החלה לצעוק 'הלוואי שתהיה במקומי', וקיללה. בחרתי לא לענות. באותו לילה חזרתי הביתה נסערת ולא ישנתי כל הלילה. למחרת אותה אישה ניגשה אלי וביקשה סליחה. ראיתי מקרה שניסו לפגוע בצוות רפואי, כשחולה נרקומנית הגיעה לשיקום וזרקה כיסא וארונית לכיוון האחות. יש לנו הרבה סדנאות כדי ללמוד כיצד להימנע מאלימות וכיצד מתמודדים עם מקרה אלימות".

 

עוד ברעננה
זאב גולדשמיט 19/07/2018
תמי מאור 18/07/2018
זאב גולדשמיט 12/07/2018
חשבנו שיעניין אותך גם...
מצילה חיים
סוף סוף בירושלים
סוף סוף בירושלים
מבטאים את הכשרון
מבטאים את הכשרון
בגוג'ו כבר ביקרתם?
"הילד שמחפש את השלום"
אושרה תוכנית התחדשות עירונית לאלפי יח"ד בת"א
אביבה גוטרמן הסירה את מועמדותה לראשות העיר
אביבה גוטרמן הסירה את מועמדותה לרה"ע, חוברת לקריב
שרים הללויה
שרים ''הללויה''