רעננה

בואו לאכול איתה

מרים יטאייש, בת 64 תושבת רעננה, ילידת אתיופיה, הגשימה את חלומותיה: להיות אחות, לעלות לישראל, ועכשיו היא ניצבת בפני אתגר מקצועי חדש: להקים קייטרינג ביתי על טהרת האוכל האתיופי

קרן שלהבת 10/10/2019
מרים מכינה אינג'רה, צילום: קרן שלהבת

"החיים לימדו אותי שצריך ללכת אחרי החלומות שלך", כך אומרת מרים יטאייש בת 64 תושבת רעננה שפרשה לאחרונה לגמלאות מתפקידה כאחות מוסמכת והחלה בקריירה חדשה - לבשל אוכל אתיופי ולמכור אותו לתושבי האזור. ואכן, כששומעים את סיפור חייה של מרים לומדים כי אין דבר שיכול למנוע ממנה להגשים את חלומותיה.

"כשהייתי קטנה החלום שלי היה להפוך לאחות", היא מספרת. "בבגרותי חלמתי לעלות לישראל, ובהמשך, כשכבר הייתי פה, ביקשתי רק לעשות טוב לילדים במחלקת הילדים בה עבדתי כאחות. כיום אני רוצה ליהנות מהפנסיה, לטייל ולבלות עם הנכדים".

שתי טרגדיות במשפחה

מרים חייתה כמו נסיכה באתיופיה, עזבה בוילה גדולה עם עוזרות ומטפלות. היא התחתנה עם אלה בעלה שהיה איש צבא ולשניים נולדו 3 ילדים. בהמשך הדרך בעלה נפטר והיא נותרה אלמנה עם שלושה ילדים. למרות הקשיים שעברה היא המשיכה לפרנס את ילדיה והפכה לאישיות מוערכת על ידי נשות העיר אדיס באתיופיה, וכן בצוות בית החולים בו עבדה כמיילדת.

לישראל עלתה בשנת 1991 לאחר שבנה הבכור עלה לישראל כדי ללמוד באוניברסיטה ומצא את מותו בטביעה. נפשה לא ידעה מנוח והיא חפצה להיות קרובה לקבר בנה.

 ברגע שהחליטה לעלות לישראל היא בדקה את הקרקע וביררה אם תוכל לעבוד כאן כמיילדת. כשהתברר לה שתוכל להשתלב בעבודה בבית החולים "מאיר", היא החלה ללמוד את השפה העברית באולפן. כשסיימה, החלה לעבוד בתור אחות מוסמכת במחלקת הילדים. שני ילדיה נותרו באתיופיה עם המטפלות עד לרגע שבו סיימה ללמוד.

עבודה בתור אחות

"רציתי להכין את הקרקע לפני שילדיי יגיעו לפה. עשיתי הכל כדי שיהיה להם טוב. ידעתי שיש לי מקצוע ביד שבאמצעותו אוכל למצוא פה עבודה טובה. כשהגעתי לעבודה בבית החולים, בדיוק החלה העלייה של האתיופים לארץ. מחלקת הילדים התמלאה בילדים והורים שלא ידעו מילה בעברית. האחראית על השמת העובדים זיהתה בי את הכוח לפתור את המצוקה שנוצרה. במקום לאייש אותי כמיילדת היא הייתה נחרצת שאעבוד כאחות מוסמכת במחלקת הילדים. באותו הזמן ידעתי רק כמה מילים בעברית, דיברתי עם ההורים והילדים באמהרית ועם הרופאים דיברתי באנגלית. יצא שכולם היו מרוצים וגם אני. המחלקה הזו הפכה לביתי השני. עבדתי בה במשך שנים רבות, ולפני חצי שנה החלטתי לפרוש לפנסיה ולהתפנות לאהבתי השנייה שהיא הבישול".

מאכלים של העדה

כשמרים מדברת על אהבתה ליצירת מטעמים, היא מוציאה מתוך המקרר שלל מאכלים של העדה האתיופית שעשויים מירקות ובשר. "מה שהכי מייחד את העדה שלנו הוא לחם האינג'רה שעשוי מטף - צמחשגדל באתיופיה", היא אומרת. הלחם פיתה הזה דומה במרקמו ללאפה או ללחוח של התימנים. הוא תפס כאן בישראל בגלל שאין בו גלוטן והוא מתאים לחולי צליאק. "בתור ילדה עזרתי לאימא במטבח.  כשעבדתי בבית החולים תמיד הכנתי מאכלים של העדה והבאתי מאכלים לכל מיני מסיבות של הצוות. עכשיו כשפרשתי החלטתי להתפנות לאהבה השנייה שלי. האמת שאני עושה את זה גם על מנת להתפרנס. הילדים שלי כבר לא גרים איתי, הם נשואים ולכל אחד יש את החיים שלו. אני חיה כיום לבד, לא התחתנתי שוב, קשה לי להיות עם מישהו אחר. אהבתי את בעלי ואני לא מסוגלת לראות את עצמי עם מישהו אחר. אני חייבת להתפרנס ולכן החלטתי להקים קייטרינג קטן מתוך ביתי. אני מתכוונת להכין בישולים בימי שישי שיכללו אוכל מהעדה האתיופית וגם מאכלים רגילים. בקרוב אקיים ערב טעימות כדי לאפשר לאנשים להכיר את האוכל האתיופי".

לא חוויתי אפליה

עד עכשיו ציירת את החיים בישראל כאידיאליים. הרבה מבני עדתך טוענים לקיפוח ואפליה כלפיהם.

"זה נכון. אני אישית לא חוויתי אפליה. אני חושבת שזה בגלל שהגעתי לארץ עם מקצוע ביד. ידעתי לדבר אנגלית שזה גם עוד דבר שעזר לי למצוא עבודה ולשמור עליה. גם ילדיי זכו ליחס רגיל מצד החברה. בני מתן שכיום בן 31 היה הילד היחיד האתיופי בבית הספר 'מגד'. גם בתיכון הוא היה הילד היחיד. כולם עזרו לו להשתלב והוא פרח. מי שסבלה הייתה הבת שלי שהיה לה קשה להסתגל כאן לאורח החיים. כשהיא הייתה קטנה היא כל הזמן שאלה אותי 'אמא, איפה העוזרת והמטפלת שלי'. היא התרגלה לחיים טובים מידיי. כאן לא היה מצב לא למטפלת ולא לעוזרת, כמובן. לעומתי חלק מבני עדתי אכן סבלו מיחס מזלזל, אפליה בכל מה שקשור בקבלה למקומות עבודה וכדומה".

מה את חושבת על המחאה האחרונה של בני עדתך?

"אני מצדיקה את קיום המחאה, אך לא את המקום אליו היא הידרדרה. הרבה אנשים פשוט התפוצצו מתסכול. כדי שהמצב הזה לא יימשך צריך לדאוג ולא רק לנו אלא לכל האנשים בשכבות היותר מוחלשות לאפשרות ללמוד. ברגע שאדם לומד ועובד הוא לא יהיה מתוסכל ויצליח בחיים".

היו רגעים בהם התחרטת שעזבת את אתיופיה?

"אני תמיד אתגעגע לחיים שם. היו לי חיי תרבות והמון חברים. עבדתי במקום מכובד, בליתי עם חברות במסיבות והיה לי טוב. מצד שני אני יהודייה והמקום שלי הוא רק בארץ ישראל".

רוצים לצפות במרים מכינה אינג'רה? מוזמנים להיכנס לסרטון שלנו בדף הפייסבוק "קול רענן".

עוד ברעננה
חשבנו שיעניין אותך גם...
איך מסווגים ארנונה לנכסים ריקים?
חשד: גנב ציוד משרדי בכ - 1.8 מיליון שקל
קריטסל נפגש עם ועד נווה זמר
באילו מצבים כדאי ללכת לייעוץ הורים?
באילו מצבים כדאי ללכת לייעוץ הורים?
מתכוננים לאזרחות
מתכוננים לאזרחות
איך אומרים רכבת קלה בערבית?
חשד: ניסה לגנוב כספומטים
גאווה בהוד השרון
גאווה בהוד השרון