|
ראשי מדורים טורים ודעות ב(ע)ין השורות | ||
|
||
| פרשת פנחס – אל תקנאו | ||
|
14 פסוקים יש בסיפור בעל פעור ואיש ישראל אשר בועל את בת מדיין בפומבי, בעילה שנקטעה בקטלניות בשל קנאותו של פנחס בן אלעזר (פרשתנו). אלא שפסוקים אלו, משום מה, נקטעים באמצעיתם לשתי פרשיות שונות: הראשונה, בלק. השניה, פנחס. למה? חז''ל מסבירים את חוסר הקוהרנטיות הזו בכך, כי פרשה זו יוחדה לפנחס בנפרד, כדי לומר את שבחו על מעשהו. נסביר: בתוך כאוס נורא של מגפה הממיתה 24 אלף איש (הכמות הגדולה ביותר שנהרגה במדבר, יותר מחטא העגל, יותר מהמרגלים) בעוד העם בוכים ונשיא שבט שמעון, לא איזה ארחי פרחי, בועל את נסיכת מדיין, כזבי בת צור בפומבי. מגיע פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרון, משבט לוי (שהיה נשוי בעצמו למדיינית, אחותה של ציפורה) ודוקר ברומח את השניים למוות. כן, אתם זוכרים היטב: ליעקב היו 12 ילדים, שניים מהם, נחשבו קנאים מדי: שמעון ולוי. שניהם השמידו את שכם כולה על אשר שליטם, אותו שכם בן חמור, אנס את דינה אחותם בעודם מצהירים: ''הכזונה יעשה את אחותנו?'' בעוד לוי שינה מטמורפוזה במהלך הדורות, הרי ששמעון נותר בקנאותו, עד אשר בדגל מחנה שמעון, שצבעו ירוק*, צוירה שכם, כסימבול לאופיו הקנאי של השבט. והנה מגיעה לה האירוניה המקראית: אותו זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, שאבותיו קינאו על זנות, מביא את הזנות לשיאים חדשים** בעודו שוגל בפרהסיה את כזבי בת צור, בת נשיא מדיין. ומי הורג אותו? אחיו לנשק בשכם: פנחס, בן שבט לוי. זו אינה מקריות. שמעון הוא השבט היחיד מבין ה-12 שנכחד לחלוטין מעם ישראל. במפקד בפרשתנו מאבד שבט שמעון במהלך מסעות ישראל במדבר 37 אלף איש, יותר מכל שבט אחר. שבט שמעון אף לא מתברך על ידי משה לפני מותו***. נחלתו בארץ ישראל נבלעת בתוך נחלת יהודה, ועזרא הסופר כבר לא מזכיר את בני השבט ב''שיבת ציון''. שמעון, הקנאי, הפנאטי, קפוט!**** וגם פנחס לא יוצא נקי. חז''ל בתלמוד הירושלמי קובעים שפנחס חטא. נקודה. יתירה מכך, ראוי היה להחרימו ולנדותו, אלמלא אלוהים העיד בפרשה המיוחדת לו ספיישל, כי נזרקה באיש 'רוח קודש', ''בקנאו'', שימו לב לניסוח, ''את קנאתי בתוכם''. כלומר, אלוהים הוא הקנאי היחיד, ופנחס בצעד חריג, האסור הלכתית, קינא את קנאתו. ומה הוא מקבל בתמורה? אומר אלוהים, ושוב שימו לב לניסוח האירוני: ''לכן, הנני נותן לו את בריתי שלום''. הוא לא ימשיך לקנא. אל קנא הוא רק אני, הוא יעשה שלום, בדיוק כמו הסבא שלו, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. בימים אלו, ימים שבהם מציינים את חורבן בית המקדש שלפחות זה השני, נחרב בשל קנאים ופנאטים, שלא רחוקים בדעותיהם הלאומניות והלכאורה קדושות ממתנחלי יו''ש, ראוי לזכור את הדברים ביתר שאת ועוז. הערות: *לעניות דעתי, זה שורש הביטוי, ''ירוק מקנאה'', שקיבל אינטרפטציה בימינו לקנאה מסוג אחר. **חז''ל כדי להדגיש את מעשה הזנות קובעים במסכת סוטה: כי זמרי הספיק לבעול את כזבי 424 פעמים עד ששכבת זרעו נעשתה דלילה כביצה המוזרת. מעבר לגוזמא, מבינים את הגועל שעורר מעשהו. *** חז''ל טוענים ששמעון תברך ברמז בברכת יהודה. **** לפי נבואת יחזקאל משמע שבאחרית הימים שבט שמעון ישוב ויופיע. לתגובות והרחבות: asher@local.co.il |


