לא חס משה על בני ישראל בשיחה הפתוחה ו''החברית'', נטולת הדיסטנס ועמוסת הגילויים, שהוא מנהל איתם בפרשיות אלו. פרשת ''עקב'' היא הבולטת מכולן בתקיפות שלה. ''אַל תּאמַר בִּלְבָבְךָ...בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזאת'', מסביר משה לעם ישראל, ''כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה''. ומשה מפרט בדיוק את חטאי עם ישראל במדבר. לא מדלג, כמעט, על שום חטא, אבל שוב, נותן ראייה אחרת לדברים כפי שהבנו אותם עד כה. למשל, ה-מן. אם עד עתה הבנו כי ה-מן הוא סוג של מתת אל עבור בני ישראל: אוכל ללא עבודה. כל יום. טרי. משביע. הרי שמשה מגלה שה-מן היה בעצם סוג של עינוי עבור בני ישראל. סוג של ניסיון אלוהי לבני ישראל (ניסיון שהם כשלו בו כמובן*). ''הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶך..''. למה? פשוט מאוד. תנסו אתם לאכול כל יום, 40 שנה, את אותו אוכל ויהא זה האטרקטיבי ביותר.
הוא מזכיר להם את חטא העגל, אגב, הפעם הוא מוסיף פרט מרשיע אודות אהרון אחיו ומגלה כי אלוהים רצה להשמיד את אהרון בחטא העגל, והיה זה משה שהצילו, אך בכל אופן גזר עליו שלא ייכנס לארץ**. למה חשוב להזכיר את הפרט הזה דווקא כאן? משה משתמש בכל הארסנל העומד לרשותו: 'מילא אני, המטיף הלא אהוד*** נענשתי בגללכם', אומר משה, 'אבל אותו איש אהוב עליכם – אהרון - גם הוא נענש בשל מעשיכם'. דו''ח המסע השלילי של משה נמשך. ושוב, ראייתו הסובייקטיבית של משה את הדברים שונה מאוד. משה מזכיר את המרד של קורח ועדתו נגד ההנהגה, אלא שבפרשתנו הוא לא מזכיר את קורח, מנהיג המרד, אלא דווקא את דתן ואבירם, הנספחים אליו. ''וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ..''.
לאן נעלם קורח?
ברוח הפירוש שלנו לספר דברים – בו אנו סוברים כי משה ב'שיחה סגורה' בא חשבון עם העם – יהיה נכון לפרש כך: דתן ואבירם היו צאצאי ראובן, לא הייתה להם שום סיבה למרוד, כי גם כך הם לא זכאים להנהגה אלא רק בני לוי, שקורח נמנה עליהם. בעוד המחלוקת של קורח הייתה מן העניין, הרי שדתן ואבירם לא היו קשורים בכלל והצטרפו למרד בשל אווירת ה'עליהום' שהתחוללה. משה בעצמו, בפרשת קורח, ביקש להסביר לדתן ואבירם שזה לא עניינם והם סירבו להיפגש איתו. עבור משה: ''דתן ואבירם'' הם מייצגי המחלוקת – לא קורח, לו היה את הבעיות האישיות שלו, הנקודתיות. דתן ואבירם נכנסו למחלוקת לשם מחלוקת, ואכן חז''ל מזהים אותם כמובילים ברוב המחלוקות במדבר****.
פרשתנו היא מן הנוקבות ביותר בתורה כולה ובכל זאת, יש בה נחמה. משה לא נוזף לשם הנזיפה, אלא מבקש מהעם לשנות את דרכיו ובתמורה לקבל את פסוק ח' בפרשתנו בשלמותו: ''ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש''.
הערות:
*בספר במדבר כ''א ה', קובל העם: ''קצה נפשנו בלחם הקלוקל'' ונענשים בנחשים. **ברוח זו מפרש המלבי''ם *** ''ויבכו בני ישראל את משה'' מלמד שלא בכו כל ישראל כמו על אהרון. **** חז''ל מזהים אותם כשוטרים במצרים, הלשינו על משה לפרעה, ביקשו לחזור מצרימה לפני קריעת ים סוף, חטאו ב-מן, חטאו במרגלים ועוד.
אילת 
עמוד ראשי
תגובה לכתבה
הדפסת כתבה
שלח לחבר
