ב(ע)ין השורות

אשר אטדגי 01.02.2012

פרשת בשלח – עמלק, אז ועכשיו

בסוף פרשת בשלח – פרשה שקריעת ים סוף ושירת הים שלאחריו, מאפיינת את עיקרה – מגיע אחד הקטעים הקשים ביותר לקריאה הומניסטית אודות הכחדת עמלק, פיזית, דור אחר דור. זהו בעצם המניפסט הראשון לג'נוסייד בחסות אלוהי ישראל. מה יש בהם בעמלקים, ''שזכו'' לשנאה תהומית כזו? הם, טפם, נשותיהם ואפילו בהמותיהם, עד שהמקרא מתרה לא לשכוח חלילה לבצע בהם את הטבח הטוטאלי בכל עת.

לא, לא המצרים שעינו, העבידו, התאכזרו והשליכו כל עולל ליאור, הם שמקבלים את הנקמה האולטימטיבית, אלא דווקא העמלקים, שראו בעם ישראל איום אסטרטגי על קיומם העתידי בארץ כנען וניצלו, צבאית, את הנקודה החלשה בהם (''ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע'').

מסתבר, כמו בכל השנאות הטוטאליות, שהשנאה היא בתוך המשפחה, ועמלק הוא הרבה יותר ''ישראלי'' מאשר כל אויבנו יחד.

עמלק הינו נכדו של עשו האדומי, אח יעקב (המדרש טוען שהוא פרי בטן של גילוי עריות) זהו אותו אדומי עליו המקרא אומר: ''לא תתעב אדומי, כי אחיך הוא''. אותם ''אחים'' מקראיים וקרובי משפחה גנטיים, היו, כמה מפתיע, מאוד דומים לעם ישראל. שניהם היו עם חדש, יחסית. שניהם, קיבוץ של שבטים נודדים. שניהם, אמורים היו להתגורר בארץ כנען (עמלק התגורר בנגב ובהר).

ושניהם, לדעת חוקרים רבים, גם התלבשו דומה ואף דיברו באותו ניב. כאותו ''תאום נסתר'' הפסיכולוגי הידוע של פרויד, שאליו אנחנו נושאים את כל שנאותינו, כך עמלק, זכה להיות השעיר לעזאזל של עם ישראל ואלוהיו.

אבל פסיכולוגיה לחוד וג'נוסייד לחוד. המקרא מספר אכן על מימוש אותו ציווי גם אצל יהושע (ביריחו) וגם אצל שאול (אגג מלך עמלק) ודוד (בצקלג). ''שרידים'' של עמלק מצויים גם במגילת אסתר, שם המן הרשע, היה נצר אגגי-עמלקי. ב''דברי הימים'' מצויין כי עמלק נכחד סופית לאחר שבני שמעון חיסלו את שארית הפליטה שלו בהר.

כאמור, ''עמלק'' הפיזי איננו, אבל חז''ל, עם מתינותם המופלאה, מיהרו לצנן מאוד את הציווי הזה, בקובעם חד משמעית, כי ''עמלק'' הוא יותר מושג ''אמורפי'' (ערטילאי- לא מציאותי) ואין אפשרות ריאלית לדעת מיהו עמלק, כיוון שנתערבבו באומות.

התלמוד במסכת גיטין, כצחוק הגורל, אף מביא את הטענה שצאצאי המן - אותו היטלר עמלקי מקראי – הפכו להיות מלמדי תורה בבני ברק (מה שדווקא יכול להסביר כמה דברים בימינו) ויש דעה בתלמוד שרבי עקיבא מצאצאי המן היה. הרמב''ם, ובעקבותיו השולחן ערוך, פסקו הלכה מהפכנית בקובעם, כי כל ציווי הכחדת עמלק הינו רק אם העמלקי רוצה להשמיד את ישראל, במידה ולא, אין עליו שום ציווי הכחדה ומקבלים אותו אפילו כגר צדק.

ומה בימינו?
טוב, בימי חושך והקצנה של דורנו, היו כאלו ''שמצאו'' פתאום את העמלקים בפלשתינאים. והזוהר, כהרגלו ''בקודש'', טוען כי חלק מהעמלקים הם ערב רב שנטמעו בישראל. טענה שמתנחלים וחרדים קיצוניים מיד אימצו אל ליבם, כנגד כאלו שאינם מיישרים קו עם דעותיהם מבין העם היהודי. כללו של דבר, עמלק בראיה יהודית נתפס כקונספציה של רוע מוחלט, אבל בוודאי באלפיים שנה האחרונות, לא שם של ישות כזו או אחרת שניתן להצביע עליה. זוהי ההלכה, אין בלתה. את הקיצונים, זה לא מעניין. עבורם, עמלק חי וקיים בגדה ובשדרות רוטשילד בתל אביב.