פרשתנו הפותחת את הספר הרביעי בתורה, מתחילה לסקר את ההכנות הלוגיסטיות והטכניות לקראת מסע בני ישראל במדבר סיני. שנה וחודש בלבד לאחר יציאת מצריים, ובני ישראל נערכים למסע אל הארץ המובטחת, מסע שיתארך, בשל חטאיהם, לכדי ארבעים שנה. וכמו בכל תחילת מסע, צבאי או אזרחי, נערך מפקד כולל של כל היוצאים. בבוא המקרא לתאר את תולדות משה ואהרון, נפקדים (מלשון נעדרים) בני משה מהפסוקים: ''אֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה... וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן: הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר''*.
לאן נעלמו בני משה? בספר שמות נכתב כי למשה נולדו מציפורה שני בנים: גרשום ואליעזר, אך למן לידתם לא מצאנו בכל תורת משה אפילו אזכור אחד שלהם. הם נגוזו. ובעוד אהרון זוכה כי בניו וכל זרעו אחריו יכהנו ככוהני האל, בניו של משה לא זוכים לדבר: הם לא ממשיכיו בהנהגה, אלא תלמידו, יהושע. גם לא בנבואה או במלוכה (בית דוד הם המלכים). וכשם שמקום קבורתו של משה לא נודע, כך יורשיו נעלמו.
עיון בספר שופטים ובספר דברי הימים החותם את התנ''ך, ''מוצא'' את הילדים 'האובדים': הראשון, גרשום, מוליד מספר בנים, שבראשם, יהונתן, והוא וכל צאצאיו עד גלות ישראל, היו כוהנים לעבודה זרה בממלכת דן. השני, אליעזר, הוליד רק בן יחיד, רחביה (יש טוענים כי זהו מקור שם השכונה המפורסמת, רחביה בירושלים). אחלה שושלת.
מדרש חז''ל מנסה לפתור את הדילמה של בנים סוררים, או לפחות ''בנים לא ממשיכים'', וזה לשונו: ''מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים? שלא יאמרו תורה ירושה היא לנו''. כמה נפלא. אין נפוטיזם וחוקי ירושה בתלמוד תורה. כל הרוצה ללמוד יכול, גם אם הוא לא ''בן של..'' (ובעיקר, ''אם הוא לא בן של..'').
ואכן, משה לא לבד: נדירים הם גדולי התורה בכל הזמנים** שבניהם המשיכו את דרכם. לחלקם (התנאים, שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, רבי מאיר ועוד) היה בכלל ייחוס לועזי. ''בנים ממשיכים'' כמעט ואינם מצויים על פי רוב. ידוע סיפורו של אבי תנועת המוסר, ר' ישראל ליפקין מסלנט (אגב, בן נינו הישיר הוא הרמטכ''ל לשעבר אמנון ליפקין שחק) שהמוצלח שבבניו, יום טוב, התפקר והפך לאקדמאי ''ברלינאי'' מן המניין. גם בנו היחיד של הרב שך ז''ל, ד''ר אפרים עזריאל שך, זנח את מורשת אביו ופנה ללימודי אקדמיה. כל כך נדירים הם ''בנים ממשיכים'' עד שהתלמוד במסכת גיטין מכנה את הסיטואציה של רבי יהודה הנשיא (חותם המשנה) שבניו היו ממשיכיו, כמי שנתקיים בו ''תורה וגדולה במקום אחד'' (אגב, לשון התלמוד היא: ''מימות משה רבנו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד''. אירוניה?)
לא, למשה לא היו בנים ממשיכים, היה לו בן שאפילו סטה מדרכו. כך היא דרכה של תורה, כל הרוצה ליטול את כתרה יבוא ויטול, גם אם לא זורם בו ''דם כחול''.
הערות:
=====
* חז''ל מבינים כי יש בעייתיות בפסוק, אבל לאו דווקא מאי הזכרת שמם של בני משה, אלא דווקא מכך שבני אהרון יוחסו כתולדותיו של משה.
** בעולם החסידות הדבר שונה לחלוטין: בנים מקבלים בירושה את ההנהגה, וזאת מטעמים מיסטיים ואידיאולוגים שלא נאריך בהם.
לתגובות והרחבות: asher@local.co.il
|
חיפה 
עמוד ראשי
תגובה לכתבה
הדפסת כתבה
שלח לחבר
