Local העיר שלי
גיליה טוויג
גיליה טוויג זלינגר
צילום: פרטי

"בשביל שלום צריך לשלם"

בניסיון לראות את הכוס המלאה שוחחה בילי בסרגליק, דווקא בימים אלו של טרור וכאוס ברחובות, עם שתי פעילות שלום תושבות הרצליה: ד"ר אוקי מרושק וגיליה טוויג זלינגר. לבדוק עם אלו שעובדות בזה יום יום, האם יש פעילויות ומפגשים של יהודים וערבים בימים אלו? מה אומרים בצד השני? והאם ניתן לראות כאן שלום בימינו?

רק לפני מספר ימים, הפיקה גיליה טוויג זלינגר, תושבת הרצליה, פעילת שלום ומטפלת רב תחומית, פסטיבל קטן לשלום בירושלים. "התארגנו חודש מראש אבל האירוע נפל בזמן שכבר החלו אירועי הטרור בארץ" היא מספרת, "הרגשתי שהיה זה חזון לעגן את התדר של שמחת החיים והשלום בתוך ירושלים. בפסטיבל השתתפו רק יהודים. לא הזמנו ערבים כי קודם כל רצינו לעגן את תדר השלום בתוך העם היהודי, ומכאן ללכת הלאה".

מה אומרים על המצב חבריך הערבים בימים אלו?

"אנחנו מדברים, כן, בהחלט. הייתה התארגנות של מורה רוחני שעובד כאן בארץ במשך שנים על עבודה של ריפוי טראומה קולקטיבית, יש לנו בקבוצה הזו יהודים וערבים. בשבוע שעבר, התקשרתי לשני חבריי הערבים ישראלים, להזמין אותם לאירוע בבית לחם, והם פחדו להגיע לבית לחם. אמרו שהם חוששים להגיע כי המצב הביטחוני כה לא יציב. אז אני שומעת אותם והערבים הישראלים אפילו חוששים יותר מאיתנו, זה היה מפתיע. יחד עם זאת אנחנו לא יושבים בשקט. בשבת האחרונה ארגנו אירוע שלום נוסף בחוקוק. כן הגיעו לשם גם הערבים מוואדי ערה, נצרת ומאום אל פחם, כלומר כן חשוב לא לעשות הכללות. מאותם מקומות שיוצאים מפגעים, באותו אופן חיים שם אנשים, ואני מכירה אותם לפחות 13 שנים, שמשך שנים רבות אוחזים בחזון השלום. כל העליות והירידות, כל מה שקורה, זה לא כולם בכלל, אלו קיצוניים. אחמד, ידידי המשורר אמר לי השבוע: אנחנו לא ערבים או יהודים, אנחנו קודם כל בני אנוש".

אז בימים האלו אתם ממשיכים בפעילויות שלום והמצב לא עוצר את ההתארגנויות המשותפות?

"הנה השתתפתי בשלושה אירועי שלום רק בימים האלו. אני נושמת ומסתכלת על הסיטואציה, ואני לא מתרגשת ממנה".

הכיצד, הכל כה סוער ומדאיג

"כי מבחינתי זה כמו סיום דרמטי של עידן ישן, כל מה שקורה כעת. לי זה מאוד ברור שבאמת לא ירחק היום, וגם אם רוב האנשים לא מאמינים, יכולה הקערה להתהפך על פיה, ושיהיה כאן שלום. מבחינתי גם היהודים וגם הפלסטינאים, צריכים להבין שהאמת צרופה בצירוף. בתוך המילה שלום יש גם את המילה לשלם. אז גם היהודים וגם הפלסטינאים, צריכים להבין שבשביל שלום צריך לשלם. זה חלק מהתהליך כדי ליצור כאן שלום בשלמות. אין דרך אחרת ואנשים צריכים להבין זאת".

טוויג זלינגר היא מומחית בסוד האותיות העבריות ומטפלת דרכם באנשים. היא מאמינה בכוח האותיות, כוחן של המילים. "אני רואה את הקשר באותיות. הקשר בין העברי וערבי. לעם העברי תיקון אחד, לעם הערבי תיקון אחר, הפוך. אנחנו העם העברי לא הגענו ברמה הנפשית לארץ המובטחת, ולא יודעים לכבד את הערך של האדמה והחיים הפיזיים, והערבים, התיקון שלהם הוא להתחבר לאלוהים כי אין להם ערך לחיים. יש את הקיצונים שמאמינים שמחכות להם 72 בתולות, זה אומר שהם לא באמת מחוברים לאלוהים. הם לא מחוברים לשמים, אנחנו לא מחוברים לארץ. כל אחד חסר לו משהו".

איך הגעת למסקנות האלו?

"רק מתוך הצירוף של האותיות הא' ב'. אני מקבלת את הידע. זה תחום שאני מתמחה בו וחוקרת אותו משך שנים רבות ומטפלת דרכו באנשים. למילים, לאותיות העבריות יש כוח בורא ויוצר מציאות אז כדאי שבמקום שנחשוב על ייאוש וזעם, בואו נחשוב איך אנחנו יכולים לשפר את המציאות שלנו".

מיום שלישי הבא ועד חמישי, מארגנת ד"ר אוקי מרושק, תושבת הרצליה, מנהלת שותפה במדרשת אדם, מדרשה לחינוך לדמוקרטיה ולשלום, ביחד עם הקרן לירושלים, כנס גדול העוסק בחיים בערים מעורבות ויעסוק גם בחיים של יהודים וערבים באותה העיר. שם הכנס הוא "לחיות בעיר מעורבת בעתיד". הכנס יעסוק בסוגיות של שכנות בערים מעורבות, משפחות מעורבות בערים מעורבות, חינוך, תעסוקה וסביבה.

"היום אפשר לראות שמצד אחד אנשים דוקרים אחד את השני" אומרת ד"ר מרושק "ומצד שני התגייסות מאוד גדולה, שלא מקבלת ביטוי בתקשורת בכלל של יהודים וערבים, המבקשים ליצור מציאות חלופית למה שקורה, ולאפשר חיים טובים ביחד. הערב מבטא אפשרות לעשיה משותפת יהודית ערבית. בסיום הכנס מתקיים ערב שירה של יהודים וערבים במתחם תחנת הרכבת בירושלים, שמארגן ארגון משותף יהודי ערבי".

שתפי אותנו מה מתרחש

"רק בשבת האחרונה היה אוהל הידברות בטיילת ביפו של המשפחות השכולות הישראליות והפלסטיניות. הגיעו למעלה מ 100 אנשים ושוחחו איך ניתן להחלץ מהמצב הקיים ולחיות בצורה ראויה יחדיו. בצומת מגידו עומד כעת אוהל גדול, שהעמידה גבעת חביבה של תושבי האזור, של יהודים וערבים, המשוחחים על החיים המשותפים, ואיך שומרים ומשפרים אותם. גם בגליל ליד כרמיאל, גם בנקודות אחרים, בימים אלו, נשים יהודיות וערביות, עומדות בימים אלו בצמתים וגם מצטרפים אליהם גברים. הם תחת השם 'נשים עושות שלום'.

"הן קוראות לאבו מאזן ולראש הממשלה לשבת עד שיצא עשן לבן ולפתור את הסוגיות. הן לא מציינות פתרונות אלא אומרות שישבו וידברו עד שתמצא הדרך לגבי כל אחת מהסוגיות. יש עוד הרבה מעגלים חוץ מזה. מאז שהגזענים החלו להתקיף את הסוחרים בירושלים, החלו קבוצת אזרחים שרוצים לחיות בשלום בירושלים להתכנס, כשבאים המתלהמים, הם מגיעים גם ומבקשים לשבת ולדבר עמם, ונוצרים מעגלי שיח. עם המשטרה יש בעיות, שהם מקשים, אך באופן כללי הם עושים עבודה מדהימה. חוץ מזה, כמה שזה מוזר, כל המפגשים של ישראלים ופלסטינים ממשיכים להתקיים גם בימים אלו".

מה את שומעת סביבך היום, לאור הטרור ברחובות והמצב הנוכחי?

"ראשית צריך להגן על האזרחים. צריך לרדת מהרעיון הזה שיורים חופשי וכולם מסתובבים עם נשק. כבר השבוע ראינו שיהודי פגע ביהודי כי חשב שהוא ערבי. זה בית משוגעים, וחוץ מזה שאנחנו מבטלים את המשמעות של מדינת חוק, הבודקת מה קרה ומעמידה אנשים לדין לפי מה שקרה, כשאתה יורה בבן אדם, אתה חורץ את גורלו. כולם מאוד לחוצים ומודאגים, כולם הורים לילדים, כואבים את הכאב משני הצדדים, ואומרים שאם אין איזה אופק של תיקווה לצד השני, אז זה נורא ואיום, שהורגים אזרחים, אך חייבים לתת איזה אופק של תיקווה לצד השני, כדי שיהיו פתרונות מסוג אחר".

בתור פעילת שלום את מצליחה לראות שלום באופק?

"כרגע אני מאוד מתקשה לראות את האופק כי אני חושבת שמה שהממשלה הזו יודעת לעשות זה עוד ועוד פתרונות של כוח, וזה לא מבשר איזה פיתרון ואני לא היחידה שאומרת זאת".

כיצד את נותנת מענה לטענה השכיחה, שעם הערבים לא ניתן לעשות שלום כי הם רוצים שלא נהיה כאן, וכעת כשגם הערבים הישראלים דקרו ופגעו, אז בכלל זה נראה שחלה הסלמה, גם אצל הערבים הישראלים.

"אני שייכת לאלו שגדלו ואמרו להם שאין סיכוי שלעולם יהיה שלום עם מצרים וירדן. זה הוכח כקשקוש. אם נמשיך בראיה היסטורית אז עמים שהיו להם מלחמות קשות משלנו, מצאו עצמם ביחסים של שכנות טובה ושלום. באופן כללי זו אמירה שאין לה אחיזה במציאות, שאין אפשרות לשנות סיטואציה של מלחמה שמשתנה, למרות שבנקודת זמן היא נראית כבלתי אפשרית לחלוטין. השאלה היא לא אם זה אפשרי אלא מה צריך לעשות שהסיטואציה תתאפשר".



billie@netvision.net.il