Local טורים ודעות
הרב שדמי, חב"ד
צילום: פרטי

ב(ע)ין השורות

פרשת וישב – להציל את הילד

פרשת השבוע "וישב" מלאה בדרמה. כתונת פסים צבעונית, קנאת אחים, בור מלא נחשים ועקרבים וניסיון לרצח הם רק חלק מסיפורי הפרשה.

כשהאחים זממו להרוג את יוסף, האח הגדול, ראובן, ניסה להציל את חיי אחיו והציע להשליך אותו אל תוך בור. כך ילמד יוסף את הלקח שלו, מבלי לשפוך דם. לדעת רש"י, התורה עצמה מעידה כי כוונת ראובן הייתה להציל את יוסף מידי אחיו, כדי להשיב אותו – בסופו של דבר – לאביו יעקב.

אבל להשגחה העליונה הייתה תוכנית אחרת.

כשראובן נעדר, מכרו האחים את יוסף לעבד. כשהוא שב, הוא מצא את הבור ריק וקרע את בגדיו מרוב צער.

היכן נעלם לפתע ראובן? מדוע הוא לא נשאר עם אחיו כשהמכירה התרחשה? מה פשר ההיעדרות הפתאומית הזו?

רש"י מביא על כך שתי דעות: 1) האחים התחלקו ביניהם במשמרות, כדי לשמש את יעקב אביהם. בדיוק אז הגיע תורו של ראובן והוא פנה לשמש את אביו. 2) ראובן הלך כדי לחזור בתשובה. הוא צם והתענה כשהוא לבוש שק ואפר, על-מנת לכפר על כך שבלבל "יצועי אביו" (התערב בסידור מיטתו של אביו).

שאל פעם הרבי מליובאוויטש : לפי הדעה השנייה, הסיבה שראובן עזב את יוסף לבדו בבור הייתה כי היה "עסוק בשקו ובתעניתו" – תשובה על חטאיו. כעת, הבה ונתבונן מה אירע כתוצאה מתשובתו של ראובן: האחים ניצלו את ההזדמנות שראובן נעדר ומכרו את יוסף לעבד. יוסף נכנס לכלא בשל האשמת שווא, ולבסוף עולה לגדולה לאחר שפענח את חלומות פרעה. הוא נהיה שליט במצרים, פוגש את אחיו האבודים כשהם באים לחפש אחר מזון, וכשהוא מגלה להם את זהותו האמיתית, יעקב וכל אחיו יורדים מצרימה, שם הוא תומך בהם ומפרנס אותם.

וכך התחילה גלות מצרים. הכל התחיל מכך שיוסף נמכר לעבד במצרים. מדוע? כי ראובן היה עסוק בעשיית תשובה על חטאיו! כלומר "כל גלות מצרים התחילה מכך שראובן עשה תשובה בזמן הלא נכון! כשילד יהודי סובל בתוך בור, אין זה הזמן לדאוג על המצב הרוחני שלך. עליך להציל את הילד"!

אין צורך לומר שהתשובה היא מצווה נפלאה. במובן מסוים היא אף גדולה מכל המצוות שכן בכוחה לתקן פגמים שנעשו על ידי חסרון בקיום מצוות אחרות. אבל עת לעשות תשובה ועת להציל חיים, וכשנשקפת סכנת חיים, התשובה יכולה לחכות.

סיפורו של הילד בבור הוא רלוונטי ומוחשי גם בימינו אנו. ולא רק כלפי סכנה גשמית בלבד הדברים אמורים, אלא גם כלפי סכנה רוחנית. כמה ילדים יהודיים נמצאים בסכנה רוחנית? וכמה יהודים, אפילו רבנים, דואגים רק למצב הרוחני האישי שלהם ומתעלמים מזעקתם של הילדים בבור?
זוהי שאלה נוקבת, אך היא דורשת תשובה מעשית.