Local העיר שלי
יעל נרקיס
יעל נרקיס. יום יום ים
צילום: פרטי

עונת הרחצה בהרצליה נפתחת ביום שני

החל מיום שני הקרוב פועלות 8 תחנות הצלה ב-8 חופים מוכרזים. מדי שבוע נביא את סיפוריהם של האנשים שהים הפך לחלק מחייהם

עונת הרחצה תיפתח בהרצליה ביום שני, ה-16.4 מדובר בשמונה חופים מוכרזים לרחצה: נוף ים, השרון, זבולון, אכדיה צפון, אכדיה מרכז, אכדיה דרום (הנכים), החוף הנפרד, חוף הכוכבים (החוף הדרומי) , ובהם פועלות שמונה תחנות הצלה.

כל תחנה תאויש בשלושה מצילים, על פי חוק הסדרת מקומות רחצה, וכן ייפתחו שמונה מרפאות עזרה ראשונה בכל חוף מוכרז. כל חוף מוכרז יציע שירותי ניקיון, פינוי אשפה, שירותים, מקלחות ומקלחות חוף, מלתחות, פיקוח עירוני, הצללה ועסקים שונים למכירת מזון ושתייה.

לאחרונה גם נפתחה תחנת הזנקה של מד"א בחוף השרון, המהווה מעטפת לשירותי החירום הפועלים בחופים. שעת פתיחת הפעילות בחופים היא 7:00 בבוקר ושעת הסגירה משתנה לאורך העונה. פרטים על שעות הפעילות של המצילים ניתן למצוא באתר העירוני.

שלושת חופי אכדיה מונגשים לבעלי מוגבלות ומוצעים בהם כיסאות צפים לנכים שניתן להיכנס איתם למים בלוויית מלווה. בחוף אכדיה צפון מותקנת מעלית ובמקום יש חניית נכים מוסדרת.

יעל נרקיס (29), תושבת הרצליה, שוהה 90 אחוז מהיום שלה בים. היא גולשת גלים, מאמנת קבוצה של נשים הרצליאניות שרצות בים יחדיו שלוש פעמים בשבוע ומעבירה גם אימונים אישיים בים. "לרוץ כל יום בים זה הכי קרוב למדיטציה: נרגעים, מתנתקים. הנשים שרצות איתי שלוש פעמים בשבוע בקבוצה הן בעיקר נשים שגרות בהרצליה, הגילאים שלהן נעים בן 30-58, והן מגיעות מתחומים שונים. רבות הגיעו בלי שום רקע וניסיון בעולם הספורט והבריאות, והיום הן גם הולכות למרוצים וגם חוות הרבה שינויים, הן מבחינת נראות הגוף וכן מבחינת היכולות הפיזיות שלהן. אני כל יום רואה את הים, וכל יום נטרפת מהצבע, הכוח והאוויר".

"בדמי עוברים מי ים" אומר יעקב שמש (70), המציל הראשי של כל החופים בהרצליה מזה 15 שנים, אחראי על 8 תחנות ההצלה המשתרעות על פני 7 קילומטר ועוד 200 מטר. בכל תחנת הצלה מוכרזת בהרצליה, עובדים 3 מצילים בעונת השיא. תחתיו בסה"כ 50 מצילים בכללי. המצילים בהרצליה עובדים 12 חודשים כי קיימות בהרצליה שתי תחנות הפועלות גם בחורף: בחוף השרון ובחוף אכדיה דרום (מה שהיה חוף הנכים). "אני כמו נרקומן לים, אני חולה ים." אומר שמש. אני יליד המעברה בשביב, משם הייתי חותך ברגל כבר מגיל 8 לאפולוניה, מה שהיום נקרא חוף סידני עלי. הייתי הולך לבד, לפעמים עם עוד חבר. הייתי נכנס למים בתקופה שהכל היה פרדסים ולא כבישים כמו היום, והיה מסובך להגיע. זה היה לפני 63 שנה, המדינה עוד הייתה בחיתולים שלה".

- איך הגעת להיות מציל?

"בגיל 15 התחלתי להיות עוזר מציל, אמנם למדתי אך התפרפרתי. גם היום אני מחזיק נערים שאוהבים את הים ביולי אוגוסט שעובדים אצלנו, רק שאני עבדתי כל השנה. אחרי הצבא חזרתי לים והלכתי לעשות קורס הצלה. ואחריו נכנסתי לתחום ההצלה כמקצוען. מאז אני שם. התמניתי אחרי כמה שנים למנהל חוף דבוש, ואחרי כמה שנים כמציל ראשי על כל חופי הרצליה."

שמש אומר שבשנות ה 70 היו באים הרבה יותר אנשים לחופי הרצליה, והעבודה הייתה קשה. הוא גם מציין שהיום אנשים הפכו קשובים: "אלפים היו באים אז כי לאנשים לא היה הרבה לאן ללכת ולא כסף אז באו לים. העבודה אז הייתה קשה כי הציבור לא ידע לשחות, שלא כמו היום שכל משפחה שולחת את הילדים ללמוד שחיה. גם הציבור יותר ממושמע היום, וזה אני אומר לזכותו. היום יותר נוח לעבוד. לפעמים היום יש קשיים כאשר מגיעים לים בני מיעוטים מהשטחים כי הצבא נותן להם אישור לבקר בישראל, הם נכנסים למים, ולא נשמעים להוראות המצילים, אז אנחנו מפעילים עליהם פקחים."

שמש אומר שמעצבן מאוד שהישראלים, כאשר מבקשים מהם לצאת מהמים או לזוז למתחמים בים, הם נוהגים לומר למציל :"מה אתה בעל הבית?", "אנחנו שומרים על החיים שלהם, הם שוכחים את זה, וזה הכי מסוכן כשהם נכנסים לאזורים שאין סוכות מציל. אתה יושב בסוכה, רואה זוג צעיר בני ,16 הבחור אומר לבחורה: 'בואי נלך למרחק לא ליד סוכת המציל' ואז אם נכנסים, הים סוער לעיתים הם טובעים, ואנו צריכים לרוץ."

- מה המקרה הכי הזוי שקרה לך?

"זה היה ב 2006, היה ים אולי בגובה 50 סנטימטר, בדרך כלל תוחמים את איזור הרחצה עם דגלים. הייתה שם אישה עם בגד ים מלא ופרחוני. שלחתי את העוזר מציל שיניס אותה לתחום הרחצה, הוא חזר ואמר שהיא לא רוצה ועושה בעיות. אמרתי לו עזוב. אני נכנס לעשות לי כוס תה, ורואה את הראש שלה במים, ומיד לקחנו החסקה וחתרנו אליה, איך שהגעתי אליה, התחלתי להנשים אותה. הבאנו אתה לכיוון החוף, ואני רואה אדם מבוגר בוכה ומדבר אנגלית, ביקשתי מישהו שיבדוק איתו, התברר שזו אחותו, אמר שיש לה אפילפסיה וכנראה חטפה התקפה. החזרנו אותה למוטב. אחרי באו אלי לסוכה המשפחה שלה, רצו להזמין אותי לארוחה, סירבתי. אמרתי להם זו העבודה שלי."

- אז כמה אנשים הצלת בים?

"אני בנציגות הארצית של המצילים, ושם תמיד שואלים: כמה הצלת, המקצוע שלי הוא למנוע את המקרה, ולא לעשות רושם עם אופנוע הים, יש לנו שישה אופנועים. אם את מתעקשת לשאול, אז אולי 100 אנשים הצלתי בכל חיי אבל זה ממש קורה מעט מאוד." לידיעת המתרחצים. מיום שני הקרוב, התחנות יהיו פתוחות מהשעה 07:00-16:00, וביוני עד שבע בערב.

שמש אוהב את השיר של דני סנדרסון על הים ועם הרצליה, כמה לא מפתיע וגם את הביץ' בוי. "את אשתי גם הכרתי בים." הוא אומר. " יש לי ארבעה ילדים, את כולם גידלתי מגיל 0 בים. אביאל בן ה 33 עובד בבית קפה צ'ינקי ביץ בחוף היום. אני יכול לומר שאני מאוד אוהב את הנוער הישראלי כי הם סברסים בחוץ -קוצנייםאך בפנים מתוקים. אתה רואה את העוצמה שיש לנער הישראלי בים, זה מקסים, אני אוהב את זה, הם נערי הים."

נטע צרפתי (49), תושבת הרצליה, מעבירה פעילות גופנית בכל יום רביעי בשש וחצי בבוקר בחוף השרון, מזה שש שנים, לכל התושבים, וללא עלות כחלק מפרויקט בריא בעיר של מחלקת הבריאות. צרפתי, מטפלת בספורט ובתנועה להתעמלות שיקומית, בעיקר לגיל השלישי, מפעילה אותם על החוף. "אנחנו זוכים לראות זריחות מהממות, האנרגיה מדהימה בים, האנשים מקסימים. יש לי תלמידים מגיל 60 ומעלה, שבאים כל יום לים, עושים הליכות, נכנסים למים בכל מזג אוויר. כעת משהתחילה העונה היפה, אנחנו כבר פותחים עם זריחה ולא בחושך כמו תמיד. הם דוגמא עבורי איך צריך להתנהל בחיים כדי להישאר בריא, הם הנותנים לי השראה. לפני 14 שנים הייתי שמנה, לא הלכתי על הרגלים, היו לי דלקות, לא יכולתי להגיע לקומה שלישית, ואז גיליתי את עולם הספורט. עשיתי שינוי ולקחתי מאמן כמוני, גם ירדתי, גם התחטבתי, ואז החלטתי לשנות מקצוע, לפני הייתי מאפרת. בקבוצה הפכנו למשפחה, דואגים, כותבים, יש לנו קבוצת וואטס אפ בשם אנשי הים וגם חולצות עם הכתובת הזו. ישנה כמות שווה משני המינים. אנחנו 30 איש והכי מבוגר כמעט בן 90. אין כמו הים, אין מקום יותר טוב בלשפר אירובי, מצב רוח, ישנה הפרשה של יוד מהים, זה טוב לבלוטת התריס, זה מאזן את ההורמונים. שילוב של ספורט ואוויר של ים, אין מה לבקש יותר."

לירן מחלב (28), אלוף ישראל בסאפ, אלוף אירופה לנוער בגלישת רוח לשעבר, כרגע מתאמן לאליפות העולם שתערך בנובמבר בברזיל בחוף בהרצליה, הוא הבעלים של בית הספר ללימודי סאפ, גלישת גלים וגלישת רוח, בהרצליה בחוף הנכים בשם "אלוהה סאפ". הסאפ אכן תפס את אלוהים, אתם יודעים איפה, הסאפ זה הא טראנד היום.

- איך זה שהסאפ כך תפס?

"כל אחד יכול, ובכל גיל, כי הפשטות, הקלות והנגישות, היא גבוהה. בסאפ כמעט ברוב השנה ניתן לחתור/לגלוש לעומת למשל גלישת גלים שמצריכה גלים. מעבר לזה ספורט הסאפ, משלב כמעט את כל שרירי הגוף, בעיקר בטן גב רגלים ישבן, שלאנשים חשוב לחזק את השרירים הללו. גם מחטב וגם מחזק את חזק את השרירים המייצבים. למשל אם מישהו מתח את הרצועה, וצריך לחזק את הברך סאפ מעולה לו. זה יכול למנוע נקעים בקרסול, וגם אם כן, הפציעה לא תהיה כה חמורה."

- כמה זמן אתה חותר/גולש על הסאפ?

"שש שנים. זה ממש כיף, גם שקט, גם רוגע, גם מרגיש כמו ללכת על המים, זה נותן אושר פנימי."

- מהו בשבילך הים?

"אושר שאין לתאר, מקום מפלט שתמיד הוא הבית, הבית הראשון שלי."

- מה מסמלת לך פתיחת עונת הרחצה?

"מצילים זה ממש חשוב, יותר שעות שהם בים ופחות מסוכן למתרחצים. עצם זה שנפתחת העונה זה אומר שהקיץ בפתח, ויותר יבואו, וזה עוזר לעסקים גם בחוף, וגם אצלנו יותר אנשים באים. חשוב שבעונת הרחצה הציבור לא ילכלך את החופים וישמור על הניקיון, הרצליה עושה מאמצים שהחופים יהיו נקיים ומעניקה מודעות לניקיון לסביבה הימית."