הגונב מגנב פטור

איל סברו 07.08.2012

כסף המזונות שהבעל החביא מגרושתו קוצץ במפתיע ב- 50 אחוז

שולמית הייתה מורה לפיזיקה בתיכון ידוע בראשון לציון, בשנות החמישים
המוקדמות לחייה. מערכת גירושין מכוערת עד מאוד התנהלה בין שולמית לבעלה
דב. שלוש שנים ניסתה לקבל גט והאדון לא היה מוכן, במקביל מירר את חייה ואת
חיי שתי בנותיה, תאומות לפני גיוסן לצה''ל. את המזונות הזמניים שפסק עליו בית
המשפט לענייני משפחה הפסיק לשלם, בעצם לא החל לשלם, לעתים נרדף בצווי
מעצר אבל גם מהם ידע להתחמק.

בדיון האחרון בבית המשפט לענייני משפחה טען דב כי אינו עובד זמן רב (לא חדש),
הפרוטה אינה בכיסו ואת כל חסכונותיו כמורה נהיגה במשך 30 שנה הפסיד בקזינו
בטאבה. הוא אף הציג דרכון מוחתם בחותמת היציאה לטאבה מספר פעמים. אלא
שהשופטת, שולמית ועורך דינה לא בדיוק האמינו לאדון. שולמית טענה כי דב הוא
טיפוס שלא יעז ללכת לקזינו. ''מי שפוחד לשים כסף בבנק'' אמרה, ''בטח לא ישים
כספו על גלגל הרולטה, הוא מחביא את הכסף, אני בטוחה. אני תובעת חלק
מהחסכונות''.

הבעיה הייתה איך מוצאים את הכסף? שלומית הגיעה אליי דרך אמי, השתיים היו
שכנות וחברות שנים רבות. מתוקף היותי שכן של דב שנים רבות ידעתי בדיוק כי כל
מילה של שלומית נכונה. האדון דב, מורה הנהיגה ''הנפוח'' לא ישים כספו על גלגל
הרולטה, עבור ועד הבית בקושי שילם וכל חודש היה מוציא לאדון שולמן הגובה
מטעם הוועד את המיץ עד ששילם. הבטחתי לשולמית כי אעקוב אחרי דב בזמנים
משתנים, על-פי הרגשתה שלה ואולי נמצא היכן הכסף.

ביום שישי שלאחר מכן עקבנו אחרי דב. הוא לא השתנה, עברו 11 שנים מאז ראיתי
אותו, מאז עזבתי את בית הוריי והוא רק נהיה מגעיל יותר. יום המעקב היה ארוך,
מיגע ולא מועיל. דב לא התקרב לשום מקור כסף. בצר לי פניתי לגורמים שונים
בקרב הברנז'ה בניסיון לקבל קצת מידע אודות דב.

פה הייתה ההפתעה הראשונה. לאדון היה חשבון בנק בבנק מזרחי עליו לא ידעה
שולמית מאומה. בחקירת הפוך על הפוך שעשיתי על דב הסתבר כי החשבון אינו
פעיל זה זמן רב, אבל כשהזכרתי לו בטלפון את החשבון הרגשתי בנימת קולו כי
הוא מנסה להסתיר משהו ולא טעיתי. למחרת אותו טלפון הפוך שעשיתי לדב
ידעתי כי דב ימהר למקור כספו. עוקביי הצליחו לתעד את דב נכנס לסניף בנק
המזרחי ומיד חותך למדרגות הירידה לחדר הכספות. דב מיהר להוציא את הכסף
מהכספת וביקש להעבירו למקום מסתור אחר. חוקריי עקבו אחריו במשנה זהירות,
הוא יצא מהבנק עם מעטפה חומה גדולה שמנה תחת בית השחי.

תחילה יצא מהסניף, אחר כך צעד לכיוון מרכז העיר ובכניסה לסניף בנק מסד
המקומי אירע דבר מדהים, צעיר לבוש מדי ספורט, שיער קצוץ ומשקפי שמש חטף
לדב את המעטפה והחל לרוץ. דב רץ אחריו, חוקריי הרימו רגליהם ובריצה מהירה
התחקו אחר הצעיר. השוד תועד במצלמות העוקבים ושני עוקבים המתינו בסמוך
לדירת המגורים שאליה נכנס השודד. גילינו את מקום מסתורו. השעות עברו
ושולמית התקשרה לשאול אותי אם יש חדש. היא סיפרה שדב מסתובב בבית אחוז
דיבוק, עצבני, מקלל ואינו אומר דבר. דב היה במילכוד, מצד אחד איך יתלונן
במשטרה על השוד, שהרי דיווח לבית המשפט כי איבד את כספו בקזינו. מאידך, אם
ידווח יפסיד מחצית מהסכום לאשתו ובנותיו. באם לא יעשה כלום, הלך כל הכסף.
מה שהוא לא לקח בחשבון היא העובדה … שאנחנו בתמונה.

טלפון קצר וידידי קצין הבילוש הגיע סמוך. ביקשתי ממנו את הכסף בלי מעורבות
המשטרה. דלת ביתו של השודד נפרצה, ידידי הקצין וחבר נוסף פרצו לבית. השודד
היה עסוק בספירת הכסף, פניו היו לבנות והוא לא האמין כיצד נתפס.

ברגע שלאחריו כבר היה שכוב על הרצפה פסוק רגליים וידיים. הכל תועד בוידאו.
ידידי הציג לשודד שתי ברירות, להחזיר את הכסף לידי בעליו דרך צד ג' (דרכי) ללא
הגשת תלונה, או להתעקש שהכסף שלו ולעמוד למשפט עם תיעוד השוד. הוא היה
בהלם כמובן, הבחירה הייתה קלה. הצעיר החזיר את המעטפה והניח אותה בידי
הקצין. הקצין ביקש אותו שימסור את הכסף לי.

ישבנו במשרדי אני, ידידי הקצין, חברו וחוקריי, לחשוב מה עושים. הרגשתי חובה
גדולה על כתפי ואת חובת החוק מהצד האחר. בסיום שתיית הקפה ידעתי מה
אעשה.

בשעות הערב המאוחרות דפקתי על דלת ביתו של דב. זה היה מופתע מביקורי
בביתו, איזה חיוך, ''שנים שלא התראינו'' וכו'. צרפתי את שתי בנותיו החמודות
ושלומית לסלון הבית ופתחתי בפניו את תוכנית החלוקה שלי. הצגתי בפניו את סרט
הוידאו שהיה בתיקי האישי. כמובן שדב היה מופתע, שולמית אגב לא מצאה נוסחה
פיזיקאית לבעיה שעמדה מולנו בעת תיעוד השוד. לאחר שיחה בת שעה וחצי הוחזר
הכסף. איך אתם שואלים?!

דב נאות לתת חציו לשולמית והבנות ואת החצי השני קיבל לידיו, ובתמורה לא
אדווח על כך לבית המשפט. רגע, זה לא הסוף, מהחצי שלו, הפריש חצי נוסף. למי?
אל תשאלו, רק ארמוז לכם כי בנותיו ילמדו באוניברסיטה ללא שכר לימוד.