Local העיר שלי
נשים חותרות (רות זילבר)
חברות הקבוצה בפעולה. חותרות לחיים
צילום: פרטי

חותרות לחיים

פעמיים בשבוע בשעה שש וחצי בבוקר נפגשות שמונה נשים מכל הארץ שחלו בסרטן בירקון ומתאמנות על חתירה בקאייק. "אני נמצאת עם נשים כמוני שבחרו בחיים ונלחמות למען עצמם", אומרת רות זילבר, תושבת כפר סבא, שהחלימה ממחלת הסרטן וחברה בקבוצה "חתירה לחיים"

הן קמות פעמיים בשבוע בשעה שש וחצי בבוקר כדי לחתור עם קאייק בירקון. המטרה שלהן היא לזכות בתחרויות ולהגיע למקום הראשון. אחרי מה שעברו בנות הקבוצה, דבר לא יעצור אותן. מדובר בקבוצה של 8 נשים מכל הארץ שחלו בסרטן והחליטו לנצח את המחלה.

קבוצת החתירה בשם "חתירה לחיים" הוקמה לפני 4 שנים, המשתתפות בה הן חותרות שעדיין מטופלות וגם נשים שמחלימות מסרטן. אותן נשים מגיעות למרכז החתירה דניאל פעמיים בשבוע ולא נותנות למחלה לנצח אותן.

"אם חלית בסרטן השד, אם את מחפשת דרך חדשה ושונה להתמודד עם ההשלכות הפיזיות והנפשיות של המחלה, אם את רוצה לעשות עבור עצמך וגופך משהו טוב, ובעיקר אם את רוצה לחתור לאיכות חיים טובה יותר – מקומך באותה סירה אתנו", אומרת רות זילבר 48 תושבת כפר סבא, שהחלימה ממחלת הסרטן וחברה בקבוצה 'חתירה לחיים'.

רות שאיבדה את אמה וסבתה בשל אותה המחלה, מצאה בתחילה נחמה בקבוצה, אך עם הזמן הפכה את התחביב לדרך חיים. כיום היא קוראת לנשים אחרות להשתתף בקבוצה.

רות: "מדובר בקבוצה של נשים שמתאמנת ומתחרה בענף החתירה בקייקים. הגעתי לקבוצה לפני 4 שנים לאחר שחליתי בסרטן השד. מאז אני קמה פעמיים בשבוע בשש בבוקר ומגיעה למרכז דניאל כדי לחתור.

"המפגש עם מספר רב של נשים, שחוו חוויה דומה, ומהוות אחת עבור השנייה רשת חברתית תומכת. זה בעצם כמו קבוצת תמיכה, אבל לא כזו שכולם יושבים בה ומספרים על החוויות שעברנו והטיפולים. כשאנחנו בסירה, אנחנו כמו גוף אחד שחווה דבר דומה, אולם אנחנו לא שקועות במחלה, אלא במה שמסביב. אנחנו מתאמצות וחותרות, מקשיבות למדריך, מסתכלות על הציפורים והעופות ששטים ועפים לידנו בנהר ונהנים מהזריחה".

הקבוצה מיועדת לכל אישה שחלתה בסרטן בעבר ובהווה, מכל מקום, בכל גיל ובכל מצב של כושר גופני. מדובר בקבוצת נשים שמתחרות ומתאמנות בתחום החתירה בקייקים. האימונים מתקיימים פעמיים בשבוע במרכז דניאל לחתירה, על גדות הירקון. כיום חברות בקבוצה 8 נשים שמתאמנות בבוקר. אך לדבריה של רות ניתן להקים קבוצה נוספת על פי דרישה. האימון נערך בליווי מאמן שמכשיר את החותרות בתחום. חתירה בסירות דרקון
(Dragon boating) מבוססת על מסורת סינית עתיקה בת 3,000 שנה. חתירה
בסירות "דרקון" הנו ספורט קבוצתי , חתירה בסירה ארוכה בה יושבות הנשים בזוגות, וכל אחת מהנשים חותרת עם משוט בצד אחד של הסירה. לכל אחת מהנשים תפקיד מכריע בהשטת הסירה, כאשר קיימת אינטראקציה אישית וקבוצתית בין החותרות.

בנוסף, קיים מתופף, אשר קובע את קצב החתירה והגאי האחראי לניווט הסירה. אחת מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר לאחר סרטן שד הינה לימפאדמה- התנפחות או בצקת של היד בצד המנותח כתוצאה מהסרה או מקרינה של בלוטות הלימפה בעבר, הגישה הטיפולית הורתה על הימנעות ממאמץ ביד זו, הימנעות מהרמת משאות כבדים ופעילות פיזית מינימלית על מנת לא להחמיר את המצב.

כיום, לאחר מחקרים רבים גישה זו השתנתה והוכח במחקרים רבים כי דווקא פעילות אינטנסיבית של היד הפגועה יכולה לשפר ואף למנוע את הלימפאדמה. כמו כן, לחתירה בסירות דרקון יתרונות רבים לגוף ולנפש, העלאת הכושר הגופני, שמירה על משקל תקין, העלאת המורל ומצב הרוח ועוד.

ידעתי שהמחלה תגיע גם אלי



- מתי גילית שחלית ואיך התמודדת?

"גם אמי וגם סבתי חלו במחלה ונפטרו ממנה, אמי נפטרה כשמלאו לה 36 וסבתי נפטרה שהייתה בת חמישים. ידעתי שהמחלה תגיע גם אלי, אבל הדחקתי את זה. פחדתי ללכת להיבדק גם כשגדל לי גוש בחזה. רק שהגוש כבר כאב לי ממש הלכתי לבדיקות שהובילו לבשורה. אז כבר הייתי במצב רע והסרטן התפשט. התחלתי לעבור טיפולים ונותחתי, עברתי כריתה מלאה של השד ולאחריה עברתי טיפולים כימותראפיים קשים. עברתי תקופה לא קלה והיו לי גם רגשות אשם על כך שהזנחתי את עצמי ולא הלכתי להיבדק.

"עם הזמן החלטתי שאני מתחילה לעשות דברים עבור עצמי והתחלתי לאכול אוכל בריא, עזבתי את העבודה ופיניתי זמן לעצמי. שלושת הילדים שלי לקחו את זה קשה וחששו לאבד אותי. הם ידעו שגם הסבתא שלי מתה וגם סבתם נפטרה בגיל צעיר. הם חששו שזה יקרה גם לי. כשהסתובבתי בבית ללא פאה הם בקשו ממני לשים פאה, כי היה להם קשה לראות אותי ככה. בעלי התמודד עם המחלה בדרך של עשייה ודאג לילדים".

- כיצד הגעת לקבוצת החתירה?

"בתחילה נרשמתי לכל מיני חוגים כמו יוגה, חוגים רוחניים וכדומה, אך לא התחברתי לכך. קראתי על פתיחת הקבוצה בעיתון והחלטתי לנסות. זה נראה לי כייפי ומאתגר. הגעתי לשם וגיליתי נשים נוספות שעברו מה שאני עברתי. מצאתי את עצמי עם נשים באותו קאייק ולמעשה גם 'באותה הסירה'. התאהבתי באותו הרגע בספורט הזה, ומאז אני מגיעה למרכז פעמיים בשבוע בשש וחצי בבוקר. הקבוצה שלנו היא פרטית והתחילה את דרכה לפני כ-4 שנים. מאז היו בנות שעזבו והיו חדשות שהצטרפו. לצערי יצא לי לאבד חברה טובה שהמחלה הכריעה אותה. זה לא קל לעבור את החוויה הזו ולאבד שוב אנשים, אולם כאן על הסירה הזו, אני מרגישה שאני לא לבד. אני נמצאת עם נשים כמוני שבחרו בחיים ונלחמות למען עצמם. ההשתתפות בקבוצה והחתירה מחזקת אותי גם באופן פיזי וגם באופן רוחני. אנחנו אומנם מדברות על המחלה, מתקשרות לעודד אחת את השנייה ומתייעצות. יחד עם זאת, העיקר כאן הוא התחרויות שלנו, בהן אנחנו משתתפות. יש לנו מדריך שמאמן אותנו ואנחנו מתחרות בכל מיני קבוצות אחרות.

נשים המעוניינות להצטרף לקבוצה מוזמנות להתקשר לרותי בטלפון: 0548081734