Local העיר שלי
אילוסטרציה מועדון איגי
מועדון הנוער הגאה (תמונה להמחשה בלבד)
צילום: באדיבות איגי

"הצעירים חוששים לצאת מהארון"

בני נוער חברי הקהילה הלהט"בית מאזור השרון התכנסו בתחילת השבוע במועדון "שרונה" של ארגון איגי, ארגון נוער גאה והתמודדו עם שאלות קשות בעקבות הירצחה של שירה בנקי ז"ל, במצעד הגאווה

בתחילת השבוע התקבלה הידיעה הקשה על מותה של שירה בנקי ז"ל, שנלחמה על חייה לאחר שנדקרה במצעד הגאווה שהתקיים בירושלים בשבוע שעבר.

מיד עם קבלת הידיעה התכנסו אזרחים בכל הארץ לעצרות הזדהות וזיכרון ובכפר סבא נפתח מועדון "שרונה" של ארגון הנוער הגאה 'איגי', שהעניק תמיכה מיידית לכארבעים בני נוער מאזור השרון, חברי הקהילה הלהט"בית שהגיעו לחלוק עם המדריכים ועם עובד סוציאלי שהועמד לרשותם, את חוויותיהם, רגשותיהם ובעיקר כך נראה – חששותיהם בעקבות האירוע.

מרכזת הפעילות ומדריכה במועדון, אור ביתן, מספרת: "אנחנו נמצאים עכשיו בפגרת קיץ אבל לאור האירועים עלה הצורך בפתיחתם המיידית של עשרה מוקדים ברחבי הארץ, ביניהם מועדון 'שרונה', ששימשו כמוקדי תמיכה לבני הנוער. הצעירים הגיעו בודדים או בקבוצות קטנות וחלקו את הרגשות והתחושות בעקבות האירוע. הדלקנו נרות לזכרה של שירה וחלקם סיפרו על חשש גדול של צעירים לצאת מהארון".

"התחושות מאוד קשות," מוסיפה אור, "בסופו של דבר למרות הפתיחות בשנים האחרונות, העדויות בגוף ראשון שמגיעות מבני הנוער, נותנות פרופורציות ומעידות על קושי גדול וצורך בתמיכה גדולה, בצעירים שמתמודדים עם שאלת זהותם המינית או כאלה שכבר מצאו את התשובה. העובדה שהמילה הומו הפכה לקללה הכי נפוצה היא נתון מזעזע, ורק חינוך מגיל צעיר יכול להביא לשינוי מהותי שהחברה שלנו זקוקה לו כל כך, בכל הקשור לקבלת האחר בכלל וקבלת הקהילה הלהט"בית בפרט".

נגה (15), חברת המועדון ופעילה בארגון איגי, יצאה מהארון לפני כשנתיים, כשהייתה תלמידה בכיתה ח'. נגה מספרת שקיבלה תמיכה מלאה מהסביבה הקרובה אבל גם היא מצביעה על אירועי אלימות והסתה חוזרים ונשנים מול הקהילה. "כשיצאתי מהארון כולם קיבלו אותי בחיבוק ענק והסביבה הקרובה הייתה מאוד תומכת", היא מספרת, "החברים הם שסיפרתי להם ראשונים וקיבלתי מהם המון תמיכה. יש המון חברים באיגי שבאים ממשפחות שפחות מקבלות או מפרגנות לקהילה, כאלה שממש פוחדים שההורים יסלקו אותם מהבית אם יגלו שהם בקהילה, אני מכירה כאלה שכבר העיפו אותם מהבית, שהמשפחה לא מכירה בהם, וזה קשה מאוד להתמודד במצב כזה ללא תמיכה".

את נתקלת באירועים אלימים בחיי היום יום?

"כל הזמן. מדובר באלימות מילולית בעיקר, שנובעת מחוסר חינוך או הסברה ומופנית כהסתה מול הקהילה כולה. בבית הספר למשל, המורים מקבלים ותומכים אבל בגדול, כשתלמיד משתמש לדוגמה במילה 'הומו' כקללה, הם לא באמת מתייחסים לזה ברצינות ואין שום הסברה מול תלמידים, כך שיבינו ש'הומו"' זו לא קללה. כששמעתי על אירוע הדקירה הייתי בשוק. אחרי הכל זה יכול היה לקרות גם לי".

יש לך מסר שהיית רוצה להעביר?

"שלא יתייחסו לאירוע הזה כ'עוד פיגוע'. שלא יאמרו שמדובר בחולה נפש, מבצע בודד, אלא שיבינו שמדובר בתוצאה ישירה של הסתה מכוונת נגד הקהילה".

נתוני אלימות קשים



בסקר שנערך על ידי ארגון איגי לפני כשנתיים עולה תמונה עגומה של אלימות המופנית מול הקהילה הלהט"בית בארץ. על פי הסקר, אחד מכל ארבעה תלמידים הוטרד מינית בבית הספר בשל נטייתו המינית ואחד מכל עשרה תלמידים חווה תקיפה פיזית. עוד עולה כי%84 מהתלמידים דיווחו על אלימות מילולית ואילו%47 דיווחו כי מורים בוחרים להתעלם מהערות הומופוביות של תלמידים.

רן ליבל, מנכ"ל ארגון איגי, שצעד במצעד הגאווה שהסתיים כאמור, ברצח: "אני כועס, זועם ומרגיש שהדם של החניכים שלי הפקר. זה לא 'עשב שוטה'- זו תופעה יום יומית שאנחנו מתמודדים מולה. זה לא 'איזה אחד קיצוני' - אלא חברה שלמה שמסרבת להכיל כל מה ששונה ממנה. זו חברה שאיבדה את מצפונה ותורתה- ונכון לכרגע, אין לה זכות. היא צריכה להסתגר לחשבון נפש ולתכנן את המשך צעדיה מחדש.

"אני אוסף את עצמי בימים האחרונים ומנסה להמשיך לפעול ולתכנן קדימה - אני יודע שיש כמוני עוד מאות, אם לא אלפי בני ובנות נוער בשרון שזקוקים לנו עכשיו. הם מפוחדים, עצובים ובודדים - כי החברה שלנו ממשיכה לגרום להם להרגיש לא בסדר".