Local העיר שלי
עובדות רווחה כפר סבא
העובדות הסוציאליות של אגף הרווחה. משמעות וגאווה מקצועית
צילום: אלן שיבר

"בלי רווחה אין חברה"

רצח האחות טובה קררו העלה לכותרות את ההסתה שחווים רופאים, אחיות וגם עובדים סוציאליים. ל"לוקאל" מספרות שש עובדות סוציאליות מאגף הרווחה של עיריית כפר סבא על העבודה הקשה והתובענית בצד הסיפוק והכרת התודה שהן מקבלות מהתושבים

שבועיים אחרי תקיפת האחות טובה קררו שהסתיימה במותה ובתקופה שבה הולכת וגוברת ההסתה ברשת נגד העובדים הסוציאליים נפגשנו עם רוזי נוימן, מנהלת שרותי הרווחה בעירייה ומ"מ אגף קהילה, רווחה ונוער ועם עוד 5 עובדות סוציאליות ותיקות. עם עבודה סביב השעון, שכר לא מתגמל והתמודדויות נפשיות לא קלות אפשר היה לצפות לתחושת עייפות או שחיקה אבל במקום זה הגיעו שש נשים מאירות פנים, נלהבות וחדורות מטרה. ולא, הן ממש לא מעוניינות להתלונן או לדבר על כל הדברים שהתקשורת אוהבת להציף.

"העבודה שלנו לא מאופיינת באלימות ואנחנו לא סובלות", מדגישה רוזי. אולם יום למחרת רצח האחות בחולון היא קיבלה כבר בשעה 7:20 בבוקר טלפון ממנהל אגף הבטחון בעירייה עם הוראות למאבטחים כיצד לשמור על העובדים.

"אנחנו מכירים את ההסתה ברמה הארצית", מוסיפה עינת הצמרי-שביט, עו"סית קהילתית, "אנחנו, כמו האחיות, הרופאים והמורים נמצאים בחזית החברתית. אנשים שמגיעים לשרות שלנו לפעמים חווים תסכולים ואנחנו לא שבדיה, עם האמצעים שלנו אנחנו נותנים שרות מיליון דולר כי יש לנו הון אנושי אדיר ומקצועי".

איך מתמודדים מול ההסתה ברשת והכתבות בתקשורת?

עינת: "יש לנו קושי אמיתי מול השיימינג כי אנחנו מחויבים לסודיות ולא יכולים לספר מה קורה באמת. אם אדם פונה לתקשורת עם סיפור אני לא יכולה להגיב ולספר על העשייה שלנו בלי ויתור על סודיות ואז כולם מפסידים כי אנשים לא רואים שהיינו שם כדי לעזור".

"הכתבות המגמתיות והצהובות זורקות את התינוק עם המים", מוסיפה רוזי. "הן לא משרתות אותנו ובטח לא את האוכלוסייה שצורכת את השירותים שלנו".

גאוות האגף היא על היקף השירותים ומגון התמיכה שהוא מציע לתושבי העיר, אבל כמו כל ארגון גם הוא צריך מדי פעם יחסי ציבור.

לא רק מקרי סעד



"בלי רווחה אין חברה", מבהירה שרון רועה, עו"סית אינטק (קבלת הפונים בפנייה ראשונה). "אנחנו מלווים משפחה מלידה ועד שהופכים לקשישים או כשמישהו נפטר. אנחנו הטלפון הראשון כשקורה משהו. את יכולה להתכונן לצאת לסוף שבוע ופתאום לקבל אמא עם תיק שאומרת לך: אין לי לאן ללכת".

עינת: "אנחנו נמצאים בכל מקום: אלימות בין קשישים, גילוי עריות במשפחה, תאונה או התאבדות. חדר המצב שלנו מקבל קריאות 24/7 ואנחנו מטפלים בכלל האוכלוסייה. פעם, בשנות ה 50' קראו לנו "לשכת הסעד" וטיפלנו רק באוכלוסיות ממש בעיתיות וללא אמצעים ומאז אנחנו סוחבים איזו שהיא סטיגמה. היום אנחנו אגף הרווחה ומטפלים ברווחת התושבים וחבל שהרבה אנשים לא נעזרים בטיפולים ומהפרויקטים שלנו".

"11,500 אנשים בכפר סבא מקבלים את השירות שלנו", מוסיפה רוזי, "והמטרה שלנו היא שעוד אנשים יגיעו אלינו. הרי בכל רגע נתון יכול להיות משבר למשפחה – מוות, גירושין, ילדים בסיכון וזה פוגע בכל שכבות האוכלוסייה. אנחנו גם נותנים ייעוץ לגורמי החינוך, קופות החולים ובית החולים".

על מנת לתת מבט נרחב על שלל פעילויות האגף, רוזי מזמינה לראיון עובדות סוציאליות מכל קשת התחומים. כמו כוכי עובדיה, עו"ס אינטק וטיפול במחלקה לטיפול באוכלוסייה המבוגרת.

כוכי: "אנחנו מלווים הרבה קבוצות קשישים, כמו נשים המטפלות בבעל שחולה במחלות כרוניות והן מרגישות מאוד בודדות ואחרי כמה טיפולים הן עוברות שינוי ויוצאות אחרת. אישה אחת אמרה לי "סוף סוף נלקחו ממני רגשות האשם". אחרת אמרה שהיא תיסע לאילת לכמה ימים ותשאיר את הבעל עם הבן. הן לומדות להחזיר את עצמן לעצמן".

ריקי לוי היא עוס"ית לענייני סדרי- דין המתעסקת במשפחות במשברי גירושין, אפוטרופסות וכו'. מן הסתם היא נתקלת לא מעט בכעסים ותסכולים.

ריקי: "אני ממליצה לשופט על הסדרי משמורת ותמיד יהיה הורה אחד שירגיש מקופח ויוציא את זה על העו"סית. יצא לי ללוות משפחה שהבת בת השנתיים לא ראתה את אביה 8 חודשים. הדרכנו את האבא וסייענו לקשר להיבנות והיום כל המשפחה מודה לי. יש לנו גם קבוצות לילדים להורים גרושים שנותנות להם כלים איך להתמודד עם מה שקורה עם ההורים. את יודעת מה זה כשנערה ניגשת אלי ואומרת לי: "את המלאך של החיים שלי?".

"אנחנו מטפלים בכל נושאי החירום – החל מהצפות והפסקות חשמל וכלה בתאונות", מוסיפה סילביה בקר, מנהלת המחלקה לעבודה קהילתית. "אני נכנסת עם השוטרים להודיע על מוות וזה הדבר הכי קשה. את יודעת שאת מודיעה למישהו ואת משנה לו את כל החיים".

איך הולכים הביתה אחרי כזה דבר?

רוזי: "לא קל לעשות את ההפרדה וזה ממשיך ללוות אותנו גם אחרי שהולכים הביתה. אנחנו לא סוגרים את המשרד בארבע ומתנתקים, אלא ממשיכים לחשוב בלילה ובמקלחת, ובשישי שבת. אי אפשר פשוט לשכוח הורים שנמצאים באמצע גירושים דרמטיים, או את הקשיש שאין מי שיטפל בו או את העולה החדש שהגיע בלי כלום".
כוכי: "אנחנו מקבלות הדרכה איך להתמודד. כשאני מוצפת אני פונה למנהלת שלי והיא מראה לי איך לעשות את ההפרדה ואנחנו גם תומכות אחת בשנייה".

העו"סיות שלנו לא רוצות להתבכיין. הן מלאות גאווה מקצועית ויש להן אינספור דוגמאות לסיפורי הצלחה, לגילויי הכרת תודה מחממי לב ולמקרי עזרה והצלה, וכל זה עבור משכורת ממש לא גבוהה.

"השכר בהחלט לא מתגמל למרות שסומכים עלינו ומוקירים אותנו כגוף ידע מקצועי", מודה רוזי, "מה שמחזיק אותנו זה המשמעות, האמונה והגאווה. כל העו"סיות כאן אחרי תואר ראשון או שני והיום קשה מאוד להתקבל ללימודי עבודה סוציאלית".

בגלל זה אין כמעט גברים עו"סים?

רוזי: "דווקא בחצי השנה האחרונה קלטנו שני גברים והיינו שמחים אם היו יותר אבל השכר בהחלט משפיע. ברוב המקרים גברים הולכים למקצועות בהם מתפרנסים יותר טוב ובכל המקצועות של עזרה, כמו סיעוד יש יותר נשים מגברים".