Local צרכנות מקומית
יהודית גוטמן
צילום: פרטי

"חשמל זורם בכפות ידיה"

מפסגת האוורסט למדבר סהרה, רגעים של קסם בתפנוקיה של כוהנת הקוסמטיקה יהודית גוטמן

כל פעם בדרך לטיפול בתפנוקיה של יהודית גוטמן, אני מוצאת את עצמי עם חיוך ענק ותחושת שלווה. הנה בקרוב אקבל מנה גדושה של עונג צרוף והכי חשוב שעה של ניתוק מהעולם החיצון, מהריצות ומהניידים. רק אני, עצמי, והידיים המבורכות של כוהנת הקוסמטיקה הכפר-סבאית.

התעניינתי מה התחדש בתחום טיפולי הפנים בשנה שחלפה. (בינינו, עברתי כבר את גיל הארבעים וכוח המשיכה עושה את שלו). אם כך, כדאי להשקיע ולהתל בזמן. בדרך, גיליתי שהקוסמטיקאית שלי מסתובבת עם שיער אסוף, מאחר שהיא בדרך לשינוי תספורת וכרגע נמצאת בשלב ה”מעצבן” של הארכת השיער. בנוסף גיליתי שהיא עברה טיפול להסרת משקפיים ופתאום אפשר לראות את עיניה הבהירות והיפות.

התמסרתי לחוויה ולהמלצה של יהודית על טיפול הקיץ החדש שפיתחה, טיפול הקרח בשילוב מסיכת החמצן החדשה. אגב, הטיפול מתאים גם לעונת החגים הבאה עלינו לטובה.

התחלנו בניקוי עדין של הפנים באמצעות מטליות חמות, מרגיעות ומפנקות. שעת האושר שלי התחילה כמובטח, עוד רגע הייתי בגן-עדן (איזו בריחה מטורפת משגרת החופש-הגדול). לאחר מכן פילינג גרגירים להסרת התאים המתים בריח טרופי משכר, שילוב של אפרסק, משמש ופסיפלורה. רק חסר לי שייק קיץ משובח עם מטרייה, להשלמת החוויה האקזוטית.

הפילינג חשף את העור הבריא, נהניתי מההזנה של העור והשקייתו בלחות עם ויטמינים ריחניים וניכר היה שהעור משתוקק לקבל את המתנה הזו באמצע שגרת החיים. כל זה שולב בעיסוי נעים ושאלתי את עצמי כשעיני עצומות: “איך? איך זכיתי לעונג הזה”.

אז הגיעה פסגת האושר – טיפול קרח. מבלי שציפיתי גלשתי מפסגת האוורסט למדבר סהרה, רגע של חום ורגע של קור. בעיקר רגעים של אושר צרוף. השילוב בין חום לקור, ויברציה וליטוף, המרצת זרם הדם והרגעתו, גורם לחיזוק שרירי הפנים, כיווץ נימי הדם והנקבוביות המורחבות. עיסוי זה מאפשר ללחות ולחומרי ההזנה לחדור לשכבות העמוקות יותר של העור ומסייע למיצוק אזור הצוואר והמחשוף.

ולפיאנלה, מסיכת חמצן הנמרחת על העור הגורמת להרגשה של ענן מלטף, כמו קצף אמבט רך המתפצפץ פתאום על העור. התחושה עילאית, מזכירה סוכריות קופצות בתוך הפה ומחזירה אותי לימי ילדותי הנשכחת.

בסיום הטיפול (שבעיני הוא טיפול גם לנפש, לא רק לגוף) שאלתי את עצמי למה אני לא מאפשרת לעצמי לעיתים יותר תכופות לגלוש במדרונות המושלגים ולהנות מהשמש החמימה. אחרי הכל, החיים עצמם הם מעברים בין קור לחום, בין ברד לאש ובין חושך לאור. כמה טוב שיהודית מזכירה לי מדי פעם כי הניגודים בחיים הם חלק בלתי נפרד מהם.