ראשי  כפר סבא מדורים טורים ודעות על דעת המקום (טור דעה)
מדורים טורים ודעות על דעת המקום (טור דעה) | ||
|
||
| אני מכיר חלק מהנפשות הפועלות בנושא יחסי דתיים-חילוניים, חלקם משכילים בתחומם, חלקם פחות, אך לא אחד, מאלו שאני מכיר, מבין ביהדות באופן שיוכל לתת לו ''אליבי'' לפסוק או אף לדון בעניינים שכאלו | ||
|
שתי יהירויות יימצאו להם לבני אדם. יש ונולדו יהירים- גאוותנים מרחם. ויש שירכשו זו המידה המגונה במהלך ימי חלדם. ואלו האחרונים גרועים על הראשונים. שבעוד את הראשונים, אותם בעלי גאווה מולדת, אפשר יהא להוכיח על שיגיונותיהם ולו במתן עובדות ולימוד. הרי שהאחרונים, שרכשו את גאוותם במהלך חייהם, נתקשה עד לא נוכל לשנותם מדעותיהם הנפסדות. משפטים אלו יפים לכל עניין, אבל כוחם יפה שבעתיים בנושא העומד על פרקנו: תחבורה ציבורית בשבת. היום (חמישי) יתכנסו להם מספר פוליטיקאים, אם בחסד ובעיקר בחמלה, לשמוע את הרצאתו של ח''כ ניצן הורוביץ שליט''א בבית מרזח כפרסבאי בנושא תחבורה ככלל, תחבורה ציבורית בפרט ותחבורה ציבורית בשבת בפרטי הפרט. היות ונושא זה קרוב אצל פוליטיקאים מהזן הפופוליסטי, שאזור השרון ניחן בהם סאתיים זולת כל אזור, הרי שאני מעריך כי רוב הנוכחים יבואו לשמוע הרצאה זו דווקא בשל הסעיף האחרון שבה – קרי תחבורה ציבורית בשבת – כפועל יוצא ליחסי דתיים חילונים במדינת ישראל. ואכן, לאחרונה, עם הצעתו של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, להפעיל, ''לטובת הכלל'', תחבורה ציבורית בשבת, גברו קולות רבים באזורנו, הקוראים להפעיל תחבורה כזו גם בעירם, ערינו. ראש לקקפוניה - ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן (אישה אצילה, ייאמר מייד) שאף הגישה בג''צ לחייב את משרד התחבורה לפעול לפי נרטיב זה. ברעננה, שהפוליטיקאים שבה מקפידים לקיים הלכות פופוליזם בהידור, אף הפעילו בפועל תחבורה שכזו ביום השביעי. בכפר סבא, נציגי מר''צ בראשות הרה''ג עילאי הרסגור הנדין, החרו החזיקו אחריהם (או שמא להם הבכורה, אינני יודע) וגם הם הפעילו אוטובוס לחוף ימה של הרצליה, שנחל הצלחה, לדבריהם, מעל המשוער. יתר על כן, רצה ראש העיר כפר סבא, יהודה בן חמו, לזכות את ישראל, והקים ועדה מיוחדת שתדון בעניין זה ''באופן עקרוני'' והמלצותיה יובאו – אף הן ''באופן עקרוני''- להחלטה ''עקרונית'' במועצת העיר, שאין ''עקרונית'' ממנה. למה לא? נו טוב, כאיש חילוני ברמ''ז איבריי (שכן איבר אחד בי, ''דתי'' הוא ללא ספק) הייתי שש לדבר זה ושמח עד אין קץ. ומדוע לא? אינני שומר שבת, כמותי רוב תושבי השרון. למעשה, רוב תושביה של מדינת ישראל היהודים נכנסים בגדר – דאיסטים, פחות או יותר (מאמינים בקיום האל – לא מקיימים מצוות) ולמה המדינה לא תדאג לאזרחיה לתחבורה ציבורית בכל יום מימות השבוע, גם ביום אשר שבת מכל מלאכה? ''הרי זו כפייה דתית!!!!'' תזעק, עין במר תבכה ולב דומע, האישה הכבודה מרת רונית ויינטראוב תליט''א, יו''ר מר''צ רעננה בימים כתיקונם ו''אני מחכה לנחום חופרי בפינה'' בימים שלא כתיקונם. ''הרי זו איוולת מפלה'', תטעים יעל גרמן, בטהרנותה אגב, המאוד אותנטית. ''הרי זה משטר אייתוללות'', יקצוף ח''כ הורוביץ' בלשונו הענוגה והנחושה מלומדת קשרי החוץ. וכולם יהיו בטוחים בצדקתם כי רבה. ולא היא. הגישה הפטרנליסטית, ואין פטרנליזם אלא תולדת גאווה, כי 'אנחנו יודעים מה טוב למדינה', 'יודעים מה נכון לתושביה', ובעיקר 'יודעים איך ''לטפל'' בבעיה היהודית בארץ ישראל', בזיקה ליחסי דתיים חילונים, סטאטוס קוו וכל המשתמע, לא רק שמקוממת היא, ומקוממת היא, אלא נגועה בסוג היהירות הגרוע מכל, יהירות נרכשת, שמקורה – אויה, בבערות ובורות. העובדה שרכש לו אדם השכלה בתחום מסוים, אינה ערובה להשכלתו בתחומים אחרים, שונים בתכלית. הבעיה היא שהשכלתו הראשונית מעניקה לו סוג של גאווה שהנה ''מונח'' הוא בחוכמות העולם כולו, גם בעניינים שהידע שלו בהם הוא אפס (ואני מדבר על האפס המוחלט המתמטי). תבין, לפני שאתה מתערב אנקדוטה מן העניין: לפני מספר שנים נכחתי בביתו של פרופסור מיכאל הרסגור ז''ל לסדרת פגישות שמטרתן מאמר שעסק אודותיו. פרופ' הרסגור היה בין ההיסטוריונים הבקיאים ביותר שהכרתי מעודי. ידיעותיו הרחבות, עד כדי פנומנאליות, בתולדות אירופה, משניק כל לב ומצמית כל עין. הייתי מרותק, כמו רבים ממעריציו, על רוחב השגותיו וידיעותיו. על כן, מה רבה הייתה הפתעתי, שנוכחתי לדעת שפרופסור הרסגור לא ידע ''נושאים טרוויאלים'' בתולדות היהדות (''יש דבר כזה סבוראים?'', הוא שאל אותי ולא בצחוק) אפילו בעת החדשה (הוא פשוט לא ידע אפילו מי האישים שחוללו את תנועת החסידות ואת אלו שהתנגדו לה במאה ה-18). כיצד זה אדם שהכיר את דקויות הלכי הנפש של הפלבס אורבנה בימי הקיסר נרווה ועד התחתוניות שלבשה יקטרינה בעת עלותה על יצועה, לא יודע פרטים אלו? פשוט. זה לא היה תחומו וזה לא עניין אותו. אבל, וזה אבל משמעותי, הוא לא ניסה ''לשחק'' אותה מבין, במה שהוא לא הבין. הוא רצה מדינה קוסמופוליטית (מה שקרוי היום בעגה העכשווית ''מדינת כל אזרחיה'') בעיקר בשל יחסו (ותיעובו) להתערבות הדת הנוצרית/קתולית בענייני מדינה במהלך ההיסטוריה האירופית. הוא לעולם לא היה נכנס לדיבייט (ויכוח) על נושאי יהדות, מהטעם הפשוט שהוא לא הבין בזה דבר. הוא בטוח לא היה יושב, אפילו לא כמשקיף, בוועדה שדנה בעניינים אלו. לא הייתה ''ועדת פלסנר'' באה לעולם אם היו מבקשים ממנו לעמוד בראשה. והאמינו לי כשאני אומר שמיעוט ידיעותיו בנושא, רב הוא כאלף ורבבה מידיעותיו של כמוהר''ר ח''כ פלסנר. הוא אפילו לא היה יושב בוועדה כפרסבאית על תחבורה ציבורית בשבת, שבין משנעיה הוא נכדו, אותו עילאי הנדין או ווט אוור.. אני מכיר חלק מהנפשות הפועלות בנושא יחסי דתיים-חילוניים, חלקם משכילים בתחומם, חלקם פחות, אך לא אחד, מאלו שאני מכיר, מבין ביהדות באופן שיוכל לתת לו ''אליבי'' לפסוק או אף לדון בעניינים שכאלו. אני לא מדבר על ידיעות הלכתיות ריטואליות בדיני שבת כהלכתה. לא על הלכות חובץ בשבת, גרמא או נסיעה במטרו בפריז בשבת (אגב, מותר). הם לא צריכים לדעת את זה. אני מדבר על השבת מבחינה תיאוסופית יהודית, על השבת כמקדם פסיכולוגי, על השבת במרקם האנתרופולוגי/היסטורי (שלא לדבר על מונחים סוציאליים). אני משוכנע שאני עכשיו אחדש להם כי איסור עשיית מלאכה בשבת (חילול שבת) ביהדות לא נובע כלל מהצורך למנוחה מעבודה ולשביתת מלאכה. לדוגמה: מותר בשבת מהתורה לעשות רמונט כללי בתוך הבית, מהזזת רהיטים, ספריות ומיטות עד כדי התאמצות גופנית מיוזעת שתתיש כל פועל, אבל להוציא דף נייר במשקל 0.004 גרם מהבית לחצר, תחייב את המוציא סקילה. למה? צו לערנען (צריך ללמוד). אני יודע שהם יודעים שאני יודע שהם לא יודעים מהי השבת – כשבת – עבור כל היהדות, על כל זרמיה (גם זו הרפורמית והקונסרבטיבית). לא שבת – כ-יום שאסור בעשיית מלאכות שונות, אלא השבת כ''בונדינג'' היחיד בין המאמינים למושא אמונתם. ''אות'' היא ביני וביניכם. סוג של ברית, סוג של דגל, שעבור חלקים מאותה יהדות, נסיעה בשבת מול עיניהם גורמת להם, ''ליטרלי'', מה שיגרום לי ולכם, מחזה של שריפה דגל ישראל מול עינינו (אגב, ואף זה מן העניין, הצידוק היחיד שמוצאים המנוולים במעשה המבחיל של שריפת דגל ישראל ביום העצמאות הוא: ''הם שורפים את הדגל שלנו כל שבוע''). הם לא יודעים שעבור הציבור הדתי – החלטה לאומית במדינה ממלכתית, שלא תשמר את הסמנים הבולטים של עמה, לא תהיה עוד מדינתם. הם גם לא יודעים, כל ההורביצים, הפלסנרים והווינטרובים, שאלו שמנסים לשמור על אותם סימנים ממלכתיים, הם דווקא אלו שרואים במדינת ישראל מדינתם השלמה והמוחלטת (חלק מהחרדים, שלא רואים במדינת ישראל מדינה שלהם, הם הראשונים שיחוקקו את חוק ברית הנשואים האזרחיים, וביטול הסטאטוס קוו באופן קולוסאלי. שכן עבורם – ישראל ואוקראינה, למשל, חד הם). אני לא רואה למשל את ח''כ הורוביץ יוצא נגד פסיקת בית המשפט הפדרלי בארצות הברית – המדינה היחידה בה יש הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה – שקבע כי חוק איסור הפלות, אינו חוקתי (קרי – חוק שכל כולו דתי תיאולוגי, ושפוגע בזכויות האזרח הבסיסיות, לא סותר את החוקה וניתן לחוקקו – בעת החלטה כי תבוא – במדינה הנאורה ההיא. אגב, ניצן, מן התורה, אין שום איסור בהפלות, גם בחודשים מתקדמים, סתם שתדע). בן גוריון ידע בני אדם ללא ידיעה בתחום הדת (הם ממש לא צריכים להיות דתיים) אינם רשאים - מבחינה מוסרית ואתית- לדון בעניינים בתחום הזה. כשראשי הציונות – תנועה חילונית ביי דפנישן – הצהירו: ''עולם ישן עדי יסוד נחריבה'' הם ראשית, כל, ידעו היטב מהו אותו עולם הישן. די להסתכל בכתביהם של ראשי הציונות, מכצנלסון (שלא לדבר על אחד העם) ועל לטבנקין, כדי להבין שידיעותיהם ביהדות הייתה רחבה, שופעת ועמוקה. הם היו רשאים לדון. הם היו רשאים להחליט. הם ידעו על מה הם מדברים. אני משוכנע היום שרוב השמות שהזכרתי במאמר זה לעיל, אותם פוליטיקאים חביבים בוועדות ובדיונים, לא יבינו אפילו רומנים (בלי סיוע של הערות והארות) של ברנר, ביאליק ואפילו לא את כתבי בן גוריון. למה? כי הם לא יודעים יהדות. הם פשוט וייס נישט (לא יודעים כלום). מעולם הם לא קראו כתבים מכוננים במחשבת ישראל – מ''אמונות ודעות'' של רס''ג ועד ל''מורה נבוכים'' של הרמב''ם (בשים לב היטב שלא נקטתי עד עתה בשום מסה הלכתית/ריטואלית). כן, אני שם ידיי על הגריל, שאף לא אחד מהם, אף לא אחד, מכיר את הגותו הליברלית והמאלפת של הרב סולבייצ'יק האחרון, שאולי היא יותר מכולם הייתה מסייעת להם אולי להבין מהי שבת? מהי יהדות ושבת? ומהי יהדות, שבת ומודרניזם וכיצד ניתן לחיות עם השילוב הזה בכפיפה דמוקרטית אחת. בעוד הדור הקודם, לא זה של קום המדינה, אלא הדור האחרון, יוסי שריד, שולמית אלוני וכיו''ב ידעו ספר, הבינו פתגם, אקיצר, ידעו על מה הם מדברים, הרי שדורנו זה, ידיו רב לו בתוכנות בינאריות, אך מעט הוא עד מאום בענייני יהדות. סוף דבר פתחנו בדברי יהירות, ונסיים אף בדברים מעין אלו. הסיבה לעניות דעתי להחלטת של נבערים בעניינים יהדות לעסוק בענייני מהותיים ביהדות, נובעת מיהירות. אותה יהירות נרכשת – שאדם קונה לו במהלך חייו לאחר שהשכיל מעט בתחומים שונים. אך לא השכיל להבין שאין לו לדון בעניין שאין הוא מבין בו. חז''ל קבעו במסכת סוטה שאלוהים מעיד כי אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם בעל גאווה. הסיבה פשוטה מאוד: אדם בעל גאווה, לא ניתן להסביר לו את טעויותיו, כי הוא בטוח שהוא יודע הכול. אלוהים לא שונא אותו, כי הוא בעל גאווה, הוא פשוט לא יכול להסביר לו במה הוא טועה. לדעתי, גם מאמר זה לא ישכנע את אלו שיהירותם גוברת על ידיעותם. כשם מדור זה- ''על דעת המקום''- כך הוא: המאמרים הנכתבים הינם על דעתי, ואך ורק על עדתי האישית בלבד. מערכת local אינה שותפה או לא שותפה לדעות אלו ואין לייחס לה, בין במישרין ובין בעקיפין, ייחוס שכזה |
כפר סבא |
|
| הפורטל המקומי הגדול בישראל |
|
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד ראשי
תגובה לכתבה
הדפסת כתבה
שלח לחבר
