Local כתבים צעירים
עדנה בקנשטיין
מיה טל ולילה עם עדנה בקנשטיין
צילום: פרטי

"הייתי רוצה גם שיהיו פחות שחיתויות"

במלאת 70 למדינה ראיינו הכתבים הצעירים, במסגרת קורס "כתבים צעירים" של עיריית רעננה אנשים שהטביעו את חותמם. כתבות צעירות מיה טל ולילה ראיינו את עדנה בקנשטיין

מיה טל תלמידת ביה"ס "דקל" ולילה ננר תלמידת ביה"ס "היובל" ראיינו את השופטת עדנה בקנשטיין. הראיון התקיים במסגרת קורס "כתבים צעירים" של עיריית רעננה, קורס לתלמידים ותלמידות מצטיינים בכתיבה מכיתות ד' מבתי הספר בעיר. במסגרת הקורס למדו הילדים את מיומנות שאילת השאלות, חקרו על אירועים מרכזיים הקשורים בשבעים שנותיה של מדינת ישראל וביקרו במרכז המבקרים של ידיעות אחרונות.

ספרי לנו מעט על תרומתך למדינת ישראל, לכבוד חגיגות השבעים.

נולדתי וגדלתי בישראל. הייתי שופטת במשך 30 שנה. כיהנתי כשופטת בבית משפט השלום בנתניה ובתל אביב. למעשה, תרמתי למדינה מעצם הישיבה על כס המשפט בעשיית משפט צדק. התחושה של תרומה למדינה גרמה לי תמיד עונג ועשיתי הכל מתוך הנאה ומתוך אכפתיות.

מה את זוכרת מתאריך ה' באייר תש"ח, יום הכרזת המדינה?

ביום זה, הייתי עדיין ילדה קטנה. הלכתי לישון כמדי יום ביומו. בזמן שישנתי ההורים שלי, אחותי וסבתי (שהתגוררה איתנו) יצאו לחגוג ולרקוד ברחוב אחוזה. התעוררתי בבהלה באמצע הלילה, ולא ראיתי איש בבית. הלכתי לחלון שמשקיף על רחוב אחוזה וראיתי את כולם רוקדים וצוהלים. רק אני בכיתי. אחד השכנים, ששמו היה נחום, ראה אותי וקרא להוריי. הצטרפתי אליהם ולחוגגים הרבים והערב הזה זכור לי כערב מרגש במיוחד.

איזו חוויה מהילדות זכורה לך במיוחד?

לאחר הכרזה המדינה, פרצה מלחמת העצמאות. בתקופה ההיא, אבא שלי היה מפקד בארגון "ההגנה". במקום בו עמד בית המועצה התכנסו כל החיילים לפני היציאה לקרבות. התפקיד של אבא שלי היה לתת את הפקודות, למשל: "עמוד דום", "עמוד נוח", "הרם נשק" ועוד. בן דודי, שהתגורר בתל אביב, עבר לגור אצלנו משום שתל אביב הופצצה. הוא ואני נעמדנו מאחורי אבא שלי, בזמן מתן הפקודות, ועשינו את מה שהוא אומר. כל החיילים התאפקו לא לצחוק, אבל לא תמיד הצליחו. אבא שלי לא ממש הבין מה קורה שם ולמה כולם מצחקקים. כשהביט לאחור, ראה את שנינו שם והבין הכל.

מהו הדבר שאותו היית רוצה לשפר יותר מכל במדינתנו?

הדבר שחורה לי יותר מכל הוא נושא האלימות והגזענות. בגלל שהנושא כל כך קרוב ללבי, הייתי במשך 4 שנים יושבת ראש המועצה למניעת אלימות בספורט. ספורט הוא תחום בו אפשר לגשר על פערים, ליצור קשרים וחברויות, ודווקא שם יש להילחם ולמגר כל תופעה של אלימות. הייתי רוצה גם שיהיו פחות שחיתויות ושתמיד יהיה צדק בארץ ובעולם.

איפה טוב יותר לחיות: בישראל של פעם או בישראל של היום?

קשה מאוד להשוות בין ישראל הישנה לבין ישראל של היום. הייתי מאוד רוצה שישראל תישאר כמו שהיא היום, עם השגרה המבורכת ועם התקדמות הטכנולוגיה. יחד עם זאת, הייתי מוותרת על כל נושא הטלפונים והילדים השקועים בהם. הייתי רוצה גם שתהיה פחות עבודה לבתי המשפט. כלומר, שלא יהיו כל כך הרבה משפטים בגלל שחיתויות, גניבות, רמאויות ועוד. נושא השיימינג הינו נושא כאוב, שיש לטפל בו בחומרה רבה ולהעלימו לגמרי.

כלפי מי את חשה הכרת תודה?

בנוסף לברור מאליו, משפחה, חברים ומכרים שצברתי לאורך השנים, אני רוצה להוקיר את מורתי יפה. יפה הייתה מורתי מכיתה א' ועד כיתה ח'. מורה לחיים, שאכפת לה מכולם. היה בכיתתי תלמיד שנשאר כיתה פעמיים ועדיין לא ידע לקרוא. המורה יפה לקחה אותו אחר הצהריים ולימדה אותו. אף אחד מילדי הכיתה לא גילה שהוא לא יודע לקרוא, זאת משום שיפה אימנה אותו על קריאת פסוקים מהתורה עד שידע לומר אותם בעל פה. בשיעור תורה, פנתה אליו והוא הקריא למופת. כך בעצם העצימה אותו וגרמה לתלמידים האחרים לחשוב שהוא מצטיין, עד שבאמת רכש את הקריאה. בפגישת מחזור שהייתה לנו ברבות השנים, המורה יפה הגיעה וסיפרה לנו את הסיפור המקסים והמרגש הזה. יש אנשים נפלאים במדינה שלנו ולשמחתי, זכיתי להכיר רבים מהם.