Local העיר שלי
אלישה יעקובי
אלישה יעקובי. תגובות מדהימות
צילום: טלי קצורין

לכל שם יש נר

משפט אחד על השואה שאמרה לאלישה יעקובי מרמת השרון בתה הביא אותה להקים את עמותת "שם ונר" הפועלת לקידום מסורת של הדלקת נר נשמה אישי בערב יום השואה. במסגרת הפרויקט יחולקו השנה לכ-800 אלף תלמידים מרחבי הארץ נרות זיכרון שעל כל אחד מהם פרטיו האישיים על אדם שנספה בשואה, כאשר המטרה היא שהתלמידים ידליקו את הנרות בביתם עם משפחתם

כשהבת של אלישה יעקובי מרמת השרון אמרה לה שהשואה מבחינתה זה עוד פרק בהיסטוריה, אלישה הבינה שמשהו פה לא מסתדר. אחרי הכל, לבת שלה יש סבתא ניצולת שואה ואם היא לא מצליחה להרגיש מחוברת לנושא אז כנראה שצריך לעשות משהו בנדון.

"חמותי ניצולת אושוויץ והיא חלק אינטגרלי מהמשפחה אבל מבחינת הילדים זה משהו שפחות קשור אליהם למרות שזה קרה רק שני דורות בעבר", היא אומרת. "חיפשתי משהו שיחבר אותם לנושא וחברה דיברה איתי על חשיבות הדלקת נר זיכרון ביום השואה. זה נראה לי רעיון טוב אבל בשביל להתחבר להדלקת הנר חשבתי שאפשר לשים עליו את הפרטים האישיים של הנספה".

מאז עלה במוחה הרעיון עברו ארבע שנים, שבמהלכן הקימה אלישה את עמותת "שם ונר" הפועלת לקידום מסורת של הדלקת נר נשמה אישי בערב יום השואה בבתי משפחות. העמותה מספקת נרות נשמה עם מדבקת פרטים אישיים על נספה לבתי הספר, שם מחלקים אותם לתלמידים כדי שידליקו אותם עם משפחותיהם בבית. הפרויקט צבר תאוצה והשנה יקבלו נרות כ–800,000 תלמידים מכ-2,300 בתי ספר בארץ. רמת השרון, מן הסתם, הייתה החלוצה בפרויקט.

אלישה: רמת השרון הייתה העיר הראשונה שבה הדליקו נרות. כשבאתי עם הרעיון לעירייה קיבלתי ממנה חיבוק והפנו אותי למוסדות החינוך בעיר, חטיבות ביניים ותיכונים. באותה שנה הדליקו ברמת השרון 7,000 נרות. אחרי שנה התחברה לפרויקט בצורה רצינית המפקחת על החינוך בתל אביב והיא הכניסה את הפרויקט למחוז. גם שר החינוך בנט התלהב מאוד מהרעיון והוא מעודד תלמידים להדליק בכל הארץ".

מאיפה לקחתם את שמות הנספים?

"בשנה הראשונה בחרנו שמות באופן אקראי מהאינטרנט וממאגר 'יד ושם'. מאז נוספו שמות שהזינו ניצולים, בני משפחה, תלמידים ואנשי העמותה. באתר שלנו יש לינקים למקורות מידע נוספים כמו ויקיפדיה וארכיון לוחמי הגטאות. בתווית שעל הנר יש קוד שניתן לסרוק אותו ולקבל הפניה לאתר בו מונצח הנספה ולראות את התמונה והפרטים שלו. מי שרוצה להדליק נר לקרוב משפחה יכול להכניס את הפרטים שלו באתר ולהדפיס בבית תווית לנר זיכרון בגודל סטנדרטי והיא יוצאת בגדול המתאים. אפשר גם להוסיף שם למאגר השמות, שמונה היום כ-30 אלף שמות בעברית ושמונת אלפים באנגלית".

מדוע לא מדליקים את הנר במסגרת בית הספר?

"הילדים מדליקים את הנר יחד עם המשפחה בבית כי חשוב שהמשפחה תדליק כמשפחה, כמו שמדליקים חנוכייה בחנוכה או קוראים את ההגדה בפסח. יש לזה תגובות מדהימות. אנשים שאין להם קרובים שנספו מספרים שיש להם יכולת להתחבר ליום השואה והוא פתאום מקבל משמעות".

מעבר לחיבור הרגשי אלישה סבורה שיש ערך נוסף ללימוד הביוגרפיה של נספי השואה. "כשאני גדלתי החינוך היה לזכור ולא לשכוח", היא אומרת. "הראו לנו סרטים קשים עם הרג, רצח וקברים המונים אבל בלי המבט של מה היה לפני כן. צריך לזכור שלנספים היו חיים נורמליים לפני ועל זה לא דיברו. על הנר כתוב מה היה המקצוע של האדם ומי היו בני משפחתו וזה משלים את התמונה".

אלישה עצמה הגיעה לארץ מניו יורק לפני כשלושים שנה. "באתי אחרי התיכון לשנה אחת ללמוד באוניברסיטה העברית, נשארתי עוד שנה וסיימתי את התואר. לאחר מכן חזרתי לניו יורק אבל אחרי שנתיים החלטתי שאני רוצה לחזור. קיבלתי חינוך ציוני בבית וזה נראה לי טבעי".

בארץ הכירה את בעלה, "ילד טוב נהריה" ולרמת השרון הגיעו במקרה – ונשארו. יש לה שישה ילדים, היא מעורבת בעסק המשפחתי אבל העמותה חשובה לה מספיק בשביל להקדיש לה זמן, ולא מעט.

אלישה: "זיכרון השואה כל כך חשוב כי אני מאמינה שזה יכול לקרות שוב פעם, למרות שיש לנו את מדינת ישראל שזה משנה את הכל. מספר הניצולים הולך ופוחת ואני חושבת שגם מהמבט של הנספים, לחשוב שתהיה פעם מדינת ישראל והילדים בה ידליקו עבורם נר זיכרון, בטח היו חושבים שהם משוגעים".

לקידום פרויקט הדלקת הנרות הצליחה אלישה לגייס לא מעט סלבריטאים שהסכימו להצטלם עם נר זיכרון אישי. חלקם גם תושבי רמת השרון כמו עודד מנשה ועדן הראל, יהורם גאון ועוד. "זה לא דבר שמעצבן אף אחד", היא מחייכת. "הגענו להרבה שחקנים דרך חברים שמכירים, ראש העירייה גם מדליק נרות ומיקי חיימוביץ' הכינה לנו סרטון בהתנדבות".

מהן התגובות שאתם מקבלים מניצולים?

"זה מרגיע אותם שהם יודעים שעדיין יזכרו את המשפחה שלהם כשהם לא יהיו כאן. הייתי בכנס ניצולים ואחד מהם סיפר לי שהוא ממש השקיע וסיפר את החוויות שלו לבנים שלו. הם הפנימו אותן אבל עם הנכדים זה כבר שונה לגמרי והנרות נותנים לו הזדמנות לשוחח איתם על השואה. הכנו גם נרות של קרובי המשפחה של חמותי והיא מאוד התרגשה. תמיד היה לה קשה לספר על החוויות שלה ואנחנו כיבדנו והבנו ועכשיו היא התחילה לספר קצת".

לכניסה לאתר העמותה להוספת שם או להדפסת תווית – www.shemvener.org.il