Local העיר שלי
מאור ארגמן
מאור ארגמן, כולנו אחים
צילום: עידן דמרי

הדבר הגדול הבא

כשמאור ארגמן היה בצבא הוא החל לנגן בגיטרה בשמירות. כיום, אחרי שהוא הפתיע את סביבתו ובחר ללמוד מוזיקה ב"רימון", הופיע עם אנסמבל בפני ילדים חולים ב"שניידר", עלה לגמר ה"שירומון" והקים את ההרכב "סאלוף", הוא בטוח שהוא מצא את ייעודו בחיים

אחרי שהפתיע את הוריו ובני משפחתו ובחר ללכת וללמוד מוזיקה ב"רימון", מאור ארגמן (25) מרמת השרון כבר יודע מה ייעודו בחיים.

"לפני כשנתיים הופעתי עם אנסמבל בבית החולים 'שניידר' מול ילדים חולים וזה הדבר הכי גדול שעשיתי בחיי, וגם הכי קשה", הוא מספר. "נחשפתי לדברים לא פשוטים ובלילה אחרי הופעה הייתי בוכה לכרית. להתחבר לילד, לגרום לו לחייך ואחר כך לשמוע שהוא כבר איננו זה קורע לב, אבל אם בשביל זה אני לומד ועושה מוזיקה אז זה מקצוע מבורך ששווה הכל".

מכל המקרים הקשים אליהם נחשף ב"שניידר", אחד זכור לו במיוחד.

"היה שם ילד דתי בן 16 שבגלל שהמערכת החיסונית שלו לא עבדה לא נתנו לי להיכנס אליו. בחדר שלו הייתה אווירה של מוות, ואני עמדתי מחוץ לחדר עם הגיטרה ושרתי בכל הכח. ניסיתי לשיר לו 'לך דודי' וחשבתי שהוא ישלים אותי אבל הוא היה אדיש לחלוטין. בסופו של דבר הצלחתי להעלות לו חיוך קטן על הפנים ושבועיים אחרי התקשרו להגיד לי שהוא נפטר".

מול תחושת השליחות של מאור ניצבים ההורים הדואגים, שממש לא הבינו מה נפל על בנם השובב, שמעולם לא הראה נטיות מוזיקליות וכיום פורח ב"רימון".

"תמיד הייתי מהילדים השובבים על הסקייטבורד ובתיכון הרחבתי כלכלה ומנהל עסקים", מודה מאור. "בצבא שירתי בהנדסה קרבית ושם התחברתי עם בחור שהיה מביא גיטרה. הייתי מסתכל עליו, מבקש ממנו להראות לי איך הוא מנגן ומנסה בעצמי. הייתי מנגן ושר בשעות ת"ש, בערב, ובשמירות".

לא הענישו אותך?

"להפך. הרי אין מה לעשות בשמירות, אז הייתי פותח את הקול ומתאמן – כל הבסיס היה שומע אותי. אולי בגלל זה גם נתנו לי לשמור המון.. הסמל קלט אותי ונתן לי להופיע בטקסים וכשסיימתי את הצבא כבר ידעתי שאני עומד לעסוק בזה וחייב ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת. ניגשתי למבחני הכניסה ל'רימון' וזאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ביקורות חיוביות מאנשי מקצוע. התקבלתי בדירוג יפה וזה נתן לי ביטחון".

עד מהרה החל מאור להתבלט בבית הספר. אחרי ההתנדבות בבית החולים, בשנה שעברה הגיע לגמר ה"שירימון" כחלק מהרכב שזכה במקום שני בעיבוד, וגם בצבא לא שכחו אותו.

"התקשרו אליי מלשכת הקהנ"ר (קצין הנדסה ראשי) כי זכרו שאני שר בטקסים וביקשו שאשיר בטקס יום הזיכרון של חיל ההנדסה. הקמתי הרכב מתלמידי 'רימון' שכולם שמחו לשתף פעולה בהתנדבות והיה יום זיכרון בלתי נשכח".

השנה מאור שר ומנגן ב"סאלוף" – הרכב מוזיקלי שהוא הקים, ומופיע עם חומרים שהוא כותב ומלחין.
"אנחנו תשעה נגנים על הבמה - בס, תופים, דרבוקה, כינור, סקסופון, בוזוקי, פסנתר וגיטרה חשמלית. המגוון נותן להרכב המון צבעים על הבמה".

הרכב של תשעה נגנים זאת מחויבות גדולה שגם מוזיקאים ותיקים חוששים ממנה אבל מאור לא מתפשר. "כשאני קורא לאנשים לבוא להופעה שעליה הם משלמים כסף אני חייב לתת הופעה ברמה גבוהה", הוא אומר. "אני רוצה שהם ירגישו שזה יהיה הדבר הכי גדול שהם ראו".

מה פירוש השם סאלוף?

(צוחק) "זה ראשי תיבות של 'סתכל אחי לפה ולשם..' אנחנו עושים מוזיקה שנוצרת מכל קיבוץ הגלויות שיש לנו במדינה וזה הסלט הכי טעים שיש עם התבלינים הכי מגניבים. המוזיקה שלנו יהודית - כל הנגנים בהרכב הם או דתיים לשעבר או מתחזקים ובעלי זיקה ליהדות אבל כמובן שאנחנו לא באים לא ממקום של להחזיר בתשובה אלא להגיע למקום רוחני מאוד גבוה כישראלים. כילד, הפעמים היחידות שבהן יצא לי לשיר היה בחגים, כשאבא שלי היה לוקח אותי לבית כנסת של תימנים וכנראה שמשם צמחה לי כל המוזיקה".

ומה עמדת ההורים היום לגבי בחירת הקריירה שלך?

"הם עדיין היו מעדיפים שאלך ללמוד משהו שיכניס כסף. זה חשוב וטבעי וכל הורה דואג לילד שלו אבל קשה להסביר למישהו שאין לו ראש של אמן למה אני לא יכול להיות עורך דין או רואה חשבון. אם אהיה חייב לעבוד בכזה תחום אקום כל בוקר בתחושת דיכאון".

איך זה מרגיש לחיות כמתחזק ממשפחה מסורתית ברמת השרון?

"אותי חינכו שגם האדם הדתי וגם החילוני הם אחיך. הקסם ברמת השרון הוא שאפשר לחיות פה ביחד ובאהבה גדולה אבל, לצערי, בזמן האחרון אני מרגיש התחממות שלא הייתה אף פעם. כולנו יהודים ויש לנו מכנה משותף ואני קורא לכל התושבים, חילונים ודתיים לבוא ולשיר איתנו".

ההופעה הבאה של ההרכב תהיה ב-13.03.2018 בשעה 21:00 באולם "האזור" בתל אביב.