רוקדת את החיים

בילי בסרגליק

22.10.2009

קשה להישאר אדישים לאווה פרקש פשהוף. היא אישה בלי גיל, כשרון ענק בציור ופיסול, שחיינית, רוכבת על אופנועים וצונחת ממטוסים. למרות שעברה את השואה היא לא נותנת לשום היסטוריה להאפיל על חגיגת החיים שלה

"אצלי הגיל לא חשוב בכלל, רק התרגיל ואצל אווה יש הרבה תרגילים", אומרת על עצמה אווה פרקש פשהוף, ציירת, פסלת, שחיינית וחובבת אקסטרים מרמת השרון, שמושכת מכחול כאילו היא באמצע ריקוד אירוטי.

את הלהט והאש שרושפים ממנה ניתן לזהות כמעט מיד. שיערה כתום כהה, חולצתה האדומה חושפת כתפיים, יש לה כובע רחב שוליים עם פרחים כמו של הכוכבות הגדולות של העבר, והיא כולה אומרת תאטרליות, מושכת תשומת לב ולא יושבת לרגע.

גם כשאני מבקשת ממנה לשבת עמי ולשוחח, היא קמה כל חמש דקות אחוזת תזזית ומראה לי ציור כזה או אחר מעשה ידיה הפרוסים בכל מקום בביתה הקט ודמויות הנשים האירוטיות המדהימות שפיסלה מביטות בי מכל עבר.

בעלה ג'ורג' פרקש, מאמן שחייה מיתולוגי, עדיין מלמד שחייה, בתם ענת פרקש חייטוב הייתה אלופת ישראל בשחייה מגיל 9 עד 23 וכיום מלמדת שחייה בבריכה פרטית שלה ביער אילנות. חתנם דני חייטוב, בעלה של ענת, היה אלוף השחייה של אורוגוואי ומלמד היום שחייה. בנם, יונתן בן ה- 16 מתאמן בשחייה אצל סבו ג'ורג' ונחשב לאחת התקוות בשחייה הישראלית. עירד בנה בן ה- 33 מנהל את בית הספר לשחייה של האב ג'ורג' בהרצליה שנקרא "פרקש".

גם אווה שוחה כל יום מאז שהייתה צעירה: "לשחות עבורי זה יותר טוב מסקס רע", היא אומרת ומותחת את חולצתה האדומה. "אין יום שאני לא שוחה".

ג'ורג' ואווה נשואים 54 שנה, "ואנחנו אוהבים כמו ביום הראשון". ליום ההולדת שלה היא יודעת מה לבקש: "לצנוח חופשי עם מדריך ממטוס. האהבה שלי היא הדברים האלו. בעבר רכבתי על אופנועי שטח והלכתי לתחרויות של מכוניות מרוץ. התחריתי בהצלחה עם כל הגברים. לפני שנה הלכנו לשפת הים בנתניה, קשרתי את עצמי למצנח וריחפתי בשמים. אוי איזו צבעים היו... ראיתי את כל נתניה מלמעלה".

היא לא עוצרת לרגע את שטף דיבורה עם המבטא ההונגרי הכבד ומספרת לי על סדר יומה העמוס שלוכד בתוכו גם הליכה של שעה, ציור, פיסול, לימוד ציור, הכנת תבשילים, טיפול בבית ובבעלה "המתוק שלי", כפי שהיא אומרת עליו.

החיים של אווה יפים היום, אבל עד גיל 16 וחצי הם היו קשים במיוחד. כאן המפגש בינינו עובר הסבה, והקושי של חייה נפרש בפניי במלוא עוצמתו. אמה נפטרה כשאווה הייתה בת שלוש והיא עברה ילדות קשה בצל אמא חורגת ומאורעות השואה.

"לפני שאמי נפטרה אבי לקח אותי ואת אחותי לבית החולים לפגוש בה. היא ביקשה לומר לנו שלום. לעולם לא אשכח אותה שוכבת במיטה, יפהפייה והיא מזיזה את ידיה כאומרת: אל תתקרבו כי כבר אז הייתה לה גם שחפת והיא לא רצתה שנידבק. עד היום כשאני נוסעת הביתה להונגריה אחרי יותר מ-60 שנים אני מבקרת אותה בבית הקברות. אני אוהבת אותה ואני רוצה לראות אותה", היא אומרת וצמרמורת עוברת בגופה.

"אחרי שנפטרה הכניסו אותנו לגטו עם המשפחה שלי. את אבא שלי הגלו לסיביר למחנות עבודה בכפייה. אבי ביקש מחברו הטוב שיציל את בנותיו והבטיח לו בתמורה כסף רב, כי סבי היה אדם עשיר מאוד. לילה אחד הגיעו שוטרי העיר וזעקו את שמי ושם אחותי. הסבא והסבתא לא רצו למסור אותי, הם דחפו אותם בכוח ולקחו אותנו.

"מחוץ למחנה חיכתה עגלה ועליה ישב החבר של אבי. הוא הכניס אותנו מתחת לקש ולקח אותנו לחווה. שם ביקש שיגדלו אותנו כבנות כפר. כך גדלתי שנים בחוות אווזים שגידלו בשביל כבד אווז ופוך. אחרי מספר שנים מצא אותנו אבי ולקח אותנו.

"הוא חיפש אישה להתחתן וכיוון שהיה לו כסף הגיעה אליו אישה צעירה, יפה ובלונדינית וביקשה להינשא לו. אבי שחיפש אם עבורנו נישא לה, ואז התחיל סיפור רע כמו באגדות. האם החורגת הכתה אותי עם מקל שמשמש לשטיחים. בגיל 13 אחרי שהכתה אותי חזק, החזרתי לה בחזרה ושברתי את המקל. היא החלה להכות אותי עם נעלים. אז החזרתי לה גם. אחרי הדברים האלו היא שלחה אותי לפנימייה.

"אז הייתי כבר אלופה בהתעמלות ובשחייה. יום אחד הלכתי לבריכה עם ידיד ושם פגשתי את ג'ורג'. הוא החל לאמן אותי בשחייה ובגיל 16 וחצי אמרתי לו 'נמאס לי להתאמן, לרוץ, לעשות כושר, אז תתחתן איתי ותעשה לי בת'. וכך היה. מאז אנחנו יחד. אוהבים, אוהבים".

כששני כלביה נדרכים לפתע, היא מבינה שג'ורג' מגיע הביתה. כאשר הוא נכנס היא כולה מלאה מתיקות אליו וזה יפה לראות זאת אחרי 54 שנות נישואין. היא מבקשת ממנו שיילך לנוח וממשיכה איתי. "אני אוהבת לאהוב", היא אומרת, "ואני מתאהבת מידי פעם". בבעלך, אני תוהה? "לא אני מתאהבת בבחורים".

עיניי נפתחות, ואני מופתעת, אחרים אני שואלת? "כן", היא עונה. "זה מתבטא בציורים ובפסלים שלי. הם מאוד אירוטיים ומאוד סקסיים. זה גם בתלבושת שלי, בהתנהגות שלי ועל גברים אני מסתכלת וגם יכולה להתאהב בבחור בן 22. אין יותר יפה מההרגשה של הלב והאהבה ומההרגשה להתאהב. כשאני רואה בחור והלב שלי דופק יותר חזק זה גורם לי לעשות את הציורים והפסלים הכי יפים. לאחרונה התאהבתי בבחור בן 22 ואמרתי לו את זה".

ולבעלך זה לא מפריע ?

"לא. כי הוא מכיר אותי שאני הכי נאמנה בעולם. אני מתאהבת אך לא עושה עם זה כלום, אבל זה הופך אותי לעוד יותר יצירתית. זו מתנה שמצליחים להתאהב בגילי בבחורים. אפילו כתבתי את שם הבחור על הפסל של דמות האישה שיצרתי".

על השולחן בסלון ניצב לו הפסל. אישה עירומה עם פיטמות זקורות. היא הולכת לפסל וקוראת לי מה שכתבה, "אני מקדישה באהבה לו את הפסל הזה".

מה הכוח המניע שלך? מאיפה היכולת לצבוע את חייך בצבעים כה עזים?

"כשאני מתעוררת אני כבר חולמת על היצירה שאעשה היום. אני לא יודעת בכל בוקר אם אצייר או אפסל מרוב האנרגיה הזו שאני חשה בנפש. כשאני נכנסת לסטודיו אני מרגישה כמו ציפור ואז אני יכולה להגשים את מה שאני חולמת. אני רוקדת את החיים והם יפים".

הציורים והפסלים של אווה מדהימים. הם יצריים וצבעוניים ממש כמוה. אבל בעיקר מדהים לראות את נפשה השמחה, שלא מפסיקה לעשות וליצור. "אני חיה בעולם שבו הפנטזיה הופכת למציאות והמציאות לפנטזיה".