Local טורים ודעות
הרב שדמי, חב"ד
צילום: פרטי

ב(ע)ין השורות

פרשת יתרו – הדיבר הכי קשה בעשרת הדיברות

השבוע אנו קוראים על מתן תורה. ה' מתגלה לעם ישראל על הר סיני, ויחד עם התגלות זו אנו קוראים על עשרת הדברות המפורסמות.

לו היו שואלים אתכם איזו דיבר הוא הקשה מכולם – באיזו הייתם בוחרים? בדיבר הראשון, זה העוסק באמונה באלוקים? בנים להורים מזדקנים הסובלים מבעיות בריאותיות יצביעו כנראה על הדיבר החמישי, "כבד את אביך ואת אמך". ואילו יהיו אחרים שיטענו שדוקא הדיבר הרביעית, העוסק בשמירת שבת, מגביל את חופש הפעולה ולכן הוא הקשה מכולם.

למרות שכל הטענות הללו צודקות במידת מה, לדידי הדיבר הקשה מכולם הוא הדיבר העשירי: לא תחמוד.
"לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו ואמתו, ושורו וחמורו, וכל אשר לרעך". בעברית פשוטה זה נשמע כך: אסור לך לקנאות בבית היפהפה של חברך, באשתו הטובה, בג'וב החלומי, ברכב המירוץ הספורטיבי או בכל נכס אחר.

הדיבר הזה, תסכימו איתי, הוא הקשה מכולם. לגנוב רכוש זה דבר אחד; אבל אפילו לא לחמוד? ברצינות, האם ה' לא הגזים מעט עם הציווי הזה? האם זה ציווי ריאלי? מה הוא חושב שאנו מלאכים? הרי הוא הרי ברא אותנו!

הרשו לי, אם כן, לנהוג במנהג יהודי טוב ולהשיב על השאלה הזו.. בשאלה נוספת. אם נתבונן בטקסט של דיבר זה, נראה שהתורה מונה רשימה ארוכה של דברים אותם אסור לחמוד "בית רעך, אשת רעך, עבדו, אמתו, שורו וחמורו". מדוע, אם כן, מוצאת התורה לנכון להוסיף את המילים "וכל אשר לרעך"?
הסבר יפהפה אחד של פרשני המקרא אומר כך: התורה באה ללמד אותנו לקח חשוב לחיים – לקח כזה שיקל עלינו את קיום הדיברה העשירית. התורה אומרת לנו, שאם נציץ בקנאה אל ביתו של השכן, עלינו לזכור לא להסתכל על הפרטים בלבד, אלא להביט בתמונה כולה.

רבים מאיתנו נוטים לחשוב כי הדשא של השכן ירוק יותר. אבל לא תמיד אנו מסתכלים על כל החבילה. נכון, יש לו עסק משגשג ותקציב מאוזן ובריא. אך האם הוא בריא? האם משפחתו בריאה? נכון, כשהם מבלים יחדיו, אשתו נראית מצויין. אבל האם נעים לחיות איתה תחת קורת גג אחת? ואם יש לו עושר ואושר, האם יש לו נחת מהילדים? האם, בכלל, יש למישהו בעולם הזה את הכל יחד?

אני לומד את הלקח הזה שוב ושוב כשמדי פעם אני לומד דברים חדשים, על אנשים אותם חשבתי שהכרתי היטב. אדם שהיה "על גג העולם" מגלה שהשטיח נשמט מתחת לרגליו והוא עצמו נמצא במצוקה; אדם אחר, אותו לא הערכתי במיוחד, מתגלה כאב נהדר המחנך את הילדים שלו בצורה נפלאה.

באידיש אומרים שלכל אחד יש את ה'פעקל' שלו. לכל אחד מאיתנו יש תרמיל מלא קשיים, אותו אנו נושאים על גבנו במהלך החיים. כשאנו צעירים אנו בטוחים שהחיים שלנו יהיו וורודים. כשאנו מתבגרים, אנו מגלים כי אף אחד לא חסין. לאף אחד אין את הכל ביחד.

מהיום, אם אתה מקנא בנכס של חברך, עצור לרגע וחשוב האם אתה באמת רוצה לקבל את "כל אשר לרעך". כשתראה באמת כיצד נראים החיים שלו, מה באמת נמצא בתוך החבילה שלו – תשמח ב'פעקל' שלך.

אגדת עם מפורסמת מספרת על קבוצת איכרים שישבו במעגל והניחו את השק שלהם במרכז. כל אחד יכל לבחור שק אחד מהערימה. בסוף, כל אחד בחר... את השק שלו.

ה' נותן לנו עצה טובה: היו חכמים מספיק כדי להסתכל על התמונה כולה. כשנעשה זאת, הדיבר הקשה ביותר יהפוך לדיבר הקל ביותר. לחמוד מה שיש למישהו אחר זה לא רק חטא; זה גם טיפשי. כי החיים הם עיסקת חבילה.