הישראלי הממוצע כמעט ולא משתתף בפעילות הפוליטית והציבורית ברמה המקומית; גם לא תראו אותו בוועד השכונה או ועד הכיתה; מכתבים לנציגי הציבור הוא לא שולח; אבל בטוח שהשלטון המקומי מפלה אותו לרעה, כך עולה ממחקר שנערך באונ' חיפה
התושב הממוצע בישראל אדיש למה שקורה ברמה הציבורית ברשות המקומית בה הוא גר, ממעט להשתתף בפעילויות ציבוריות, קהילתיות או התנדבותיות, נוטה שלא להיות מועמד לתפקיד ציבורי כלשהו, אבל מלא בביקורת לגבי ההתנהלות של הרשות- כך עולה ממחקר חדש שנערך על ידי ד''ר איתי בארי מהמרכז לניהול ומדיניות ציבורית בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
במחקר שנערך בין החודשים מרץ ויוני בשנת 2009, נבדקו 468 תושבים מ-101 רשויות מקומיות המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. המחקר בדק אחוזי תמיכה והעניק ציון ממוצע למדדי השתתפות פוליטית בישוב, בקהילה ובמוסדות מקומיים על רצף של 1-3 (3- השתתפות רבה; 1 – השתתפות נמוכה).
מהממצאים עולה כי מידת ההשתתפות המשוקללת של התושב ברמה המקומית עומדת על ציון נמוך של 1.59. לשם השוואה, ההשתתפות הפוליטית במישור הארצי – שגם היא לא גבוהה בלשון המעטה – עומדת על ציון של 1.75. לדבריו של ד''ר בארי, הישראלי הממוצע משתתף בד''כ בבחירות המקומיות (ציון ממוצע של 2.5), אך זו דורשת מעורבות בתדירות נמוכה (אחת ל-5 שנים). לעומת זאת, מעורבות הדורשת מחויבות, קביעות והשקעת זמן הינה נדירה יותר. הישראלי מתעדכן ברמה נמוכה יותר בהתרחשויות הפוליטיות ברשות המקומית בה הוא גר (ציון ממוצע של 2.02) ואינו מועמד בד''כ לתפקיד ציבורי כלשהו (ציון ממוצע של 1.15). הוא גם לא מבזבז זמן רב מידי בכתיבת מכתבים המפרטים את טענותיו לנציגי הציבור (ציון ממוצע של 1.25).
התושב הממוצע אינו תורם רבות לקהילה דרך פעילויות חברתיות וולונטריות. הוא ממעט להשתתף בהפגנות או בכינוסים העוסקים בנושאים מקומיים (ציון ממוצע של 1.38) ואינו חבר בארגון קהילתי כלשהו (ציון ממוצע של 1.32) או בארגון התנדבותי למען אוכלוסיות חלשות (ציון ממוצע של 1.56). בוועד השכונה וועד בית לא רואים אותו יותר מדי (ציון ממוצע של 1.35) וגם לא בוועד הכיתה או בית הספר (ציון ממוצע של 1.3).
איפה הציונים בכל זאת גבוהים? במדד הביקורת כמובן, שנבחן הפעם על רצף של 1-5 (5- הרמה הגבוהה ביותר; 1 – הרמה הנמוכה ביותר). למרות השתתפות מזערית, לתושב הממוצע יש ביקורת על כך שיש אוכלוסיות שלא מקבלות ייצוג הולם ברמה המקומית (ציון ממוצע גבוה של 3.7) והוא חש ברמה בינונית כי השלטון המקומי מקפח לעיתים תושבים כמוהו (ציון ממוצע של 3.1). עוד עולה מהממצאים כי קיימת תחושה בקרב התושבים כי אי השיוויון והקיפוח של השלטון המקומי פוגע בהם אישית – ההיגד ''יש אנשים שאינם זוכים לתמיכה לה הם ראויים ואני אחד מהם'' קיבל את הציון הממוצע 3.42 וההיגד ''אם היה שיוויון הזדמנויות, חיי וחיי משפחתי היו טובים יותר'' קיבל את הציון הממוצע 3.24.
10. אקטיביזם אזרחי הכרח המציאות הכפר סבאיתאני מוסמכת בלימודי דמוקרטיה בשלב זה. החשיפה המסיבית, למחקרים המראים קשר ישיר בין מעורבות אקטיבית של האזרח בספירה הפוליטית, לבלימה ואיזון היא גדולה מאוד. כבר מכתביו של דה טקוויל במסעו בארה''ב ועד היום.
השיטה היצוגית כשלון! לא ראיתי רבים המייצגים את האינטרס של אחרים. איני מרגישה- שבאופן מובהק, עמירם מילר דרש את זכויותי בישיבת המועצה לפני האחרנה. זו שהתחילה לפני שהקהל נכנס ב-19:01, כאשר השומר שהוא שומר אפשר את הכניסה.
נכון, איני צריכה את זה כלל. פרסום שלעצמו לא חשוב כלל ואפילו מביך. דוווח על הפרת זכויות אזרח בכפר סבא, גם לא מספק לנפש, אך הכרח המציאות.24/11/200907:11מאת: מיהודית
9. יהודית,, כן ,אבל למה אני צריכה את זה??...מה ישיבתך כצופה בישיבות עוזרת לי? באמת,מה השפעתך?האם הסיגנון של בריל חברך תורם לאיזשהו וויכוח בכל נושא? בשביל מה להצטרף אליך אם כל פעילותכם העלת חרס? דרך אגב, מה דעתך על התנהלות האופוזיציה,למה הם תמיד נגד כל דבר וגם אם הוא בקונצנזוס? תעני לי עניינית ואני מבטיחה לבוא. אילנית. 22/11/200919:23מאת: ליהודית
7. בואי לישיבות המועצהאת יכולה להצטרף אלינו. פשוט בואי לישיבות המועצה -כאשר מקבלים החלטות על חייך. מודה, שזה לא הדבר החביב ביותר לעשות בערבים. אני חוזרת ישר מהאוניברסיטה לאולם. לאחר מכן, תוכלי את לספר לכל מקרייך בעיר על התרשמותך, לכאן או לכאן. החיים שלנו הם פוליטיים בדיוק כמו הארנונה שהועלתה ב5% יותר מאשר בערים אחרות. לו היו לנו יותר נציגים המתנגדים להכנסת היד בכיסנו אולי מצבינו היה שונה. אך ללא, מערובות כל מה שנותר הוא פיצוח גרעינים בשיחות יום שישי בסלון. אזרחות אקטיבית, היא הפתרון. לגבי ההתנדבות במקומות אחרים...הייתי גם אני. בעיר ומחוצה לה מספר שנים. זהו תחום אחר לגמרי.21/11/200922:45מאת: לאילנה מיהודית
6. מנסיון רב המתנדבים/ות עושים זאת לאינטרסים שלהשלהם בלבד ,כשאני התנדבתי לוועד כיתה של ילדיי נדהמתי לגלות הורים שמקדמים את האינטרסים שלהם ולא דואגים באמת לתרום מזמנם וממונם והיה לי חבל לכן אני לא מתנדבת יותר. גם מבחינה פוליטית אני רואה ומזועזעת מאנשים שלא רואים כלום ממטר ומחפשים רק להרוויח -בושה וחרפה21/11/200919:08מאת: אילנה
5. אכן אתה כתבת, אתם סתם,תופסים טרמפ...באמת לא מבינה למה אתם שווים תשומת לב כזו? סתם ,בדיוק כפי שכתבת....אני בהחלט באופן חריג דווקא מסכימה איתך.... אתם סתם,סתם תופסים טרמפ.20/11/200920:50מאת: לבריל
4. בריל ,אתה מייחס לעצמך יותר מדי ואתה ממש לאבריל אתה יודע היטב שכל מה שאתה כותב זה קישקוש אחד גדול, מה לך ולעשייה??? מה ניהלת בחייך ?? מה אתה תורם ??איפה אתה מתנדב? למה אתה מופיע בכתבה ולא חבריי שעומדים בטרמפיאדה ומחלקים אוכל ושתיה לעוד כאלה שתורמים לביטחון המדינה,או חברי סיירת ההורים שעושים עבודת קודש ואולי נקדיש כתבונת לאלה שעוזרים לילדים לחצות מעברי חצייה בכל בוקר וצהריים בחמסין ובגשם....ואתה, מה??למה אתה,למה חפץ? תפסיק את המנטרה של וועדת קואה,קואה,קואה... לך ת ת נ ד ב תעשה משהו מועיל.20/11/200920:29מאת: למרק מיואב
1. אזרחות אקטיביתאקטיביזם אזרחי ידוע כאמצעי חשוב מאוד לשמירה על הדמוקרטיה. הוא מהווה כלי לאזון ובלימה של השלטון. אחת הקשיים בכל משטר אך בעיקר בדמוקרטיה הם הבלמים והאיזונים, הנפרצים בעזרת עורכי דין. יש חוק, אך יש מי שחקק לא יכול היה לחשוב על כל הפריצות. זהו מצב קשה, כי ניתן באמצעותו, להפר זכויות בסיסיות (דיון פומבי, מידע, חופש תנועה ועוד). לכן, האזרח הפעיל הוא תמרור אדום מול הכוח והאמצעים העומדים לממסד. לעזרתו של האזרח, עומדת התקשורת, קול הכפר זוהי דוגמה. בהעידר קשר זה בין האזרחים או החברה האזרחית והתקשורת, הדרך לגיהינום פתוחה בקלות והיא למעשה אוטוסטרדה. 19/11/200920:42מאת: יהודית
ראשון לציון 
עמוד ראשי
תגובה לכתבה
הדפסת כתבה
שלח לחבר
