|
ראשי קהילה סופרים אתכם - תחרות הסיפורים של ''לוקאל'' | ||
|
||
| כפי שמספרים לי גלי הים מאת: רחל בכר |
||
|
''קרבי אלי'' בקש ממני הגל הירקרק ברכות, ''חושי את המים הקרירים ותנסי ליהנות'' ניסה לפתות אותי לשון חלקלקה. ... אה כן, וגם רציתי לספר לך דבר מעניין,'' הוסיף כבדרך אגב כדי להמעיט בערכו של העניין. ''לך יש דבר מעניין לספר לי?'' מוזר מאד, השבתי, והרעיון שאני מנהלת שיחה עם גלים שעשעה אותי. העובדה שלא היה עד לדו-שיח המתנהל בינינו, נחמה אותי, וכשהתברר לי שאני לבד על החוף החלטתי להתמסר לליטוף המים ולהרפות את המתח העצור בכל שריר משרירי גופי. החלטתי להשתחרר כליל ולרסן את כל מעצורי, גם אם פרוש הדבר להקשיב לסיפוריו של הגל. המים הקרירים לחכו את אצבעות רגלי ודגדגוני קלות. איזו הרגשה נפלאה, חשבתי, איך זה שמעולם לא התמסרתי לעונג הזה הרהרתי ועצמתי את עיני כדי להתרגע אלא שהמגע המלטף אבד מקסמו, כשהמחשבה הטורדנית על הסיפור שאשמע הסתננה שוב למוחי ולא נתנה לי מנוח. לכן במקום להתענג הפליגו מחשבותיי הרחק, בניסיון לנחש את הסיבה ליוזמתו. נדמה היה לי שהוא קרא את מחשבותיי כששאל בו בזמן: ''את סקרנית לדעת על שום מה את נקראת בשם רחל? את אוהבת את שמך?'' הוסיף מיד מבלי לקבל עדיין מענה על שאלתו הראשונה. ''למה אתה חושב שזה מסקרן אותי? שאלתי בלעג, מופתעת מעצם ידיעתו את שמי ''ולא, אינני אוהבת את השם. זה הסיפור שהתכוונת לספר לי?'' לגלגתי, לזה אתה קורא סיפור? סיפור הוא מעשייה, הטעמתי, לא חקירת שתי וערב, עדיין לא היה לי ברור למה הוא חותר אך הכוון לא התאים למצב רוחי ובתסכול רב עשיתי את צעדי לאחור.'' אני רואה שיש לי עסק עם בחורה שמסרבת לשתף פעולה, רק גלי לי מדוע אינך אוהבת את השם רחל?'' ''ככה!'' עניתי חדות. ''ככה זו לא תשובה'' הוא השיב. ההלם הראשוני מהשאלה המפתיעה גרמו לי להפסיקו באחת, ''בא נפסיק כאן! דרשתי, אני עייפה ולא ממש מתחשק לי לדון בזה איתך'', הרגשתי בכעס הממלא אותי ואת המתח שב ומתנחל בשרירי עורפי. ''חבל'' הוא פסק, ''הצטיירת לי כבחורה סקרנית, אבל אפשר לדחות את השיחה לפעם אחרת, כשתהיי רגועה יותר, ערנית יותר ותסכימי לשתף פעולה ביתר התלהבות.'' הוסיף קנטרנית. ''לדחות? מה פתאום לדחות, נראה לי שאתה מנסה להתחמק בתירוצי סרק ואני מצפה שאם התחלת במלאכה גם תסיים.'' סיננתי בארס. ''טוב!'' הוא ניסה לפייס אותי שוב במתק שפתיים ''בואי נשחק במשחק שבו אני אומר אות ואת תגידי את מה שעולה בדעתך באותו הרגע'' ''אסוציאציות?'' שאלתי בגיחוך ''עכשיו אתה גורר אותי למשחקי אסוציאציות? ''כן אסוציאציות'' הוא השיב, ''מה רע?'' o.k. התרציתי מבודחת מעט מהתכסיס בו נקט כדי לגרור אותי לעניין, אך השמעתי בכוונה טרוניה קלה בתקווה שיגיע במהרה אל עצם העניין. ''ר''' הוא זרק באוויר את האות הראשונה. ''ר?'' ''ריבה'' השבתי. ''ח'' הוא המשיך, ''ח'?'' ''חמאה'' אמרתי וכבר התעורר בי הרעב ופי נמלא רוק. ''ל'', הוא המשיך בהתלהבות, ''ל'? נו ברור... לחם.'' ''אין ספק שאת רעבה הוא אמר, בשביעות רצון, ועל כן אני משוכנע שתביני את הרעב של הוריך, אלא שהרעב שלהם היה לבת. על כן כשנולדת והרעב נשבר, החליטו לקרוא לך בשם רחל, כי את כמו הריבה, המתקת את חייהם, וכמו החמאה והלחם שהם מסימני החיים הטובים הבטחת את המשך קיומם בעצם לידתך.'' ''תודה'' אמרתי נכלמת מעט מהתנהגותי תוך שאני בוחנת סביבי לראות אם מישהו ראה את הדמעה שנקוותה בזוית העין ומשלא היה איש בסביבה החלקתי את הרגל בבעיטה קלה במים לראות את רסיסיהם מתרוממים אל-על כמו ההרגשה שהציפה אותו באותו הרגע. |


